אדר – 25 לפברואר 1966
שמים בהירים.
בני עשרים, זריחות בעיניים.
ביקום צלצול פעמונים.
ליל כלולות, חלב ודבש.
אדומות השושנים באגרטל.
היו גם ימים - משבי רוחות,
לא פסחו על בית...
וילון נרעד ברוח. עלטות...
אורות... עלטות, אורות...
חמישים שנה אחרי, הגורל
ממשיך להוביל ביחד.
היא והוא, יד ביד, מהלכים, עדיין.
הוא מגונן, היא לו למשענת...
יובל שנים עבר, השושנים
באגרטל, אדומות עדיין.
אולי חלום התגשם - אולי עוד
נשמע קול צלצול פעמונים
עדיין...
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
עד 120 שנה שושנים אדומות לשניכם.כמה יפה השיר והתכן.
מעל התגןבה מימיןץ
תודה טובה היקרה. תגובתך היפה.
בריאות אושר ואריכות ימים בטוב. (פרח).
תודה גדולה אריקו ידידי.
בריאות ואריכות ימים בטוב. לך וליקיריך. נדב.
בבלוג הכתב מופיע רגיל. (נסה להגיב לי בגדול מודגש ותראה) (חיוך).