מספרים שפעם התאספו כל הרגשות

 במקום כלשהו על פני האדמה
התאספו כל הרגשות
היה להם קצת משעמם ולכן ה"שיגעון"
הציע "בוא נשחק במחבואים"!
"הסקרנות" הרימה גבה ומכיוון של ידעה להתאפק שאלה:
"מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?
" וה"שיגעון" הסביר לה:
"אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון
ואתם תתחבאו וכאשר אסיים לספור, אחפש אתכם"...
ה"התלהבות" רקדה עם ה"פורייה",
ה"שמחה" קפצה כל כך גבוה שזה שיכנע אפילו את ה"ספק"
וגם את ה"אדישות".
אך גם לא כולם הסכימו להשתתף:
ה"אמת" העדיפה שלא להסתתר הרי
שבסופו של דבר תמיד מוצאים אותה,
ה"גאווה" אמרה שמדובר במשחק מטופש
(אך כנראה מה שבאמת הפריע לה – שהרעיון לא שלה).
החל לספור ה"שיגעון". הראשונה שהסתתרה הייתה ה"עצלנות".
היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה
שהיא מצאה בדרכה,
ה"קינאה" הסתתרה מאחורי צל ה"הצלחה",
אשר במאמצים רבים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה...
ה"נדיבות" כמעט ולא יכלה להסתתר
כיוון שכל מקום נראה לה נפלא עבור אחת
מחברותיה ולכן וויתרה עליו:
חור בגזע עץ הוא מקום מושלם עבור
ה"צניעות" ומקום מאחורי כנפי הפרפר
מושלם ל"חושניות". וכך הלאה...
בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
ה"תשוקה" הסתתרה בלוע הר-געש וה"אהבה" בתוך שיח השושנים.
סיים ה"שיגעון" לספור והחל בחיפושים.
הראשונה שנמצאה הייתה כמובן ה"עצלנות",
רק שלושה צעדים משם.
אח"כ מצא את ה"ספק"
יושב על גדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר,
בהמשך נשמעה ה"תשוקה" מרעידה הר געש,
פתאום הופיעה ה"קינאה" וכך נמצאה ה"הצלחה",
רק ש"אהבה" לא הופיעה בשום מקום,
ה"שיגעון" חיפש מתחת לכל אבן,
מאחורי כל עץ ובפסגות ההרים...
וכשעמד להתייאש ראה שיח ורדים והחל לחפש בין ענפיו!
פתאום נשמעה צעקת כאב...
הקוצים פצעו את עיני ה"אהבה"
וה"שיגעון" לא ידע מה לעשות בכדי להתנצל.
בכה, התחנן... ואפילו הבטיח ללוות אותה לכל מקום.
מאז אותו יום – האהבה עיוורת והשיגעון מלווה אותה!!!