אביב.

אביב.
מטיילים השנים,
מהלכים בשבילי 
הכפר...
ירוק, ירוק בעיניים.
שדות מלבלבים. 
החצב מורם מעל...
צוהב פרחי החרצית
מסנוור... 

מרבדי פרחי בר, סגול,
כתום, כחול, שלל צבעי
הקשת, אביב בשיאו...

אך הלב מחפש כתם
אדמדם אחד בים הירוק, 
ולא מוצא...


עיני השניים שואלות,
אייך כלנית יפהפייה... אייך,
ואין...

ימים חולפים, הערגה
אט, אט שוככת...

טרוד האיש בשגרת
יומו, צועד בחצר ביתו,
הקרקע אותה יצקו ידיו, ו...
לא מאמין למראה עינייו,

בין סידקי הבטון, צמח כלניות
אדמדמות, חייכניות, עולות, 
מתוך האפור...

מיד, פטיש ואיזמל,
לשבור היצוק, סביב,
סביב...
ידיים אוהבות רוטטות 
חופנות הצמח וערישתו 
המזינה, אל העציץ המיוחל...
ולבבות השניים שמחים
כלנית נולדה בבית...