ילתא כ'פמניסטית' קדומה בתלמוד
בשלהי הויכוח הקודם, אומר שמגוחך להאשים את חז"ל בקלקולים של החיים הדתיים היום. אחרי חז"ל היו 1500 שנה של הלכה, פוסקים וכדומה. אעיר לטובה שהחסידים לא שינו כמעט שום דבר משמעותי בחוקי ההלכה. השינוי בעין תחת עין חל כבר בתקופת התנאים, כלומר ב-100 הראשונה לספירה, ולא בתקופת רש"י. הרחבת האיסור על אכילת חלב ובשר, נועדה להרחיק את היהודים מהגויים, כמו הרבה מצוות נוספות. חז"ל היו לתקופתם חדשנים גדולים, אך כמובן שחיו בחברה פטריארכלית. היום יש זרמים חדשנים ביהדות כמו הריפורמים, הקונסרבטיבים, וחלק מהאורתודוכסיה הליברלית.
הקטעים שלפניכם מספרים על אישה עשירה בשם ילתא, יוצאת דופן אולי, הנשואה לתלמיד חכם מפורסם. הם מלמדים על גמישות ההלכה של חז"ל, ועל יחס של כבוד לאשה, לפחות מצד זרמים מסויימים בחז"ל.
ילתא כ'פמניסטית' קדומה בתלמוד
ברצוני לכתוב רשימה על דמותה של ילתא, אשתו של רב נחמן, אשר מזה כמה שבועות אני אוסף חומר על דמותה, בעזרתה האדיבה של גלית, אשר מתרגמת מארמית עבורי, ומבהירה לי את הסוגיות ההילכתיות.
נתחיל מהשאלה האם ילתא הייתה פמניסטית (קוסמן שם את המילה פמניסטית במרכאות) האם נאבקה כנגד ההלכה המפלה נשים, האם נלחמה על שוויון זכויות לאשה, או שמא הייתה נהנתנית הנלחמת על הפריווילגיות שלה, ולו גם במחיר שבירת ההלכה?
על גישתה הנהנתנית לחיים אפשר ללמוד מסוגיה העוסקת בשאלה מה עושים אם נופלת טיפת חלב לנתח בשר (חולין ק"ט, ע"ב):
ילתא מפתחת כאן "תיאוריה", שאמנם מסתמכת על ההלכה, שנועדה להכשיר את הבשר שהתערבב בחלב, תוך שהיא לוחצת על ר' נחמן, בעלה (חולין ק"ט, ע"ב) : ילתא אומרת לרב נחמן: "מכיוון שכל מה שאסר עלינו הקב"ה, התיר לנו כמותו, לדוגמא: אסר עלינו דם התיר לנו כבד, אסר עלינו נדה התיר דם טוהר, אסר עלינו חלב בהמה התיר חלב חיה (נראה שזה שומן), אסר עלינו חזיר התיר לנו דג בשם שיבוטא שטעמו כטעם החזיר, אסר עלינו גירותא (עוף טמא) התיר לנו לשון הכוורא (שיש לו טעם דומה), אסר אשת איש התיר גרושה בחיי בעלה, אסר אשת אח התיר יבמה, אסר כותית (גויה) התיר אשת יפת תואר, ולכן (אמרה ילתא) עלינו לאכול בשר בחלב, אמר רב נחמן לטבחים: תנו לה כחל (העטין של הבהמה).
התוצאה הסופית של הדיון הזה היא בהתאם לפסיקת חכמים, אך אפשר לראות את הקו הנהנתני בחשיבתה של ילתא, אותו היא משליכה על הקב"ה, וגם את השכלתה הרחבה (קוסמן כותב כי היא באה ממשפחה מיוחסת, ואולי אף מבית ראש הגולה).
על גישתה הנהנתנית לחיים ניתן ללמוד מסיפור נוסף, שבו היא מוצאת תירוץ כיצד להתחמק מאיסור נידה (שם, שם):
מדובר בסוגיא בה מספרים על פסיקת הלכה של חכמים לגבי דם האשה- אם הוא דם שנחשב לדם שאסור (ועליה לפרוש מבעלה ולטבול לאחר מכן) או שזה דם מחמת דברים אחרים( מכה, פצע או שאר דברים) ואז היא מותרת לבעלה. בסוגיה מובא הסיפור של ילתא שביקשה מרבה בר בר חנה לפסוק לה לגבי דם שהיה לה, והוא אסר. לאחר מכן הלכה לרב יצחק בנו של רב יהודה והוא התיר. שואלים בגמרא- איך עשה כזה דבר ? הרי אסור להתיר דבר שרב אחר אסר? ועונים שילתא אמרה לו שתמיד בכזה סוג דם רבה בר בר חנה מתיר לה אך הפעם הוא 'חש בעינו' כלומר- מסיבה כלשהי לא ראה טוב, ולכן רב יצחק התיר לה. מכאן למדו שאפשר לסמוך על דבריה של אשה לגבי דמיה.
קוסמן, כותב כי שולמית ואלר, בספרה נשים בחברה היהודית, כינתה את ילתא "לוחמת גרילה בהלכה", ואכן הסיפור הזה, מאשר את הקביעה הזו, ובכלל מעמיד את אופיה המוסרי של ילתא בסימן שאלה. מצד שני, בסוף הסוגיה אנו רואים כי ילתא השפיעה על החכמים.
נצרף לדיון את הסיפור שכבר הבאתי בעבר על ר' עולא וילתא ונראה כיצד ילתא נלחמת על כבודה (ברכות, נ"א, ע"ב):
"ר' עולא התארח בביתו של רב נחמן. אכל לחם, בירך ברכת המזון ונתן את כוס הברכה לרב נחמן.
אמר לו רב נחמן: ישלח אדוני את כוס הברכה הזאת לילתא.
אמר לו עולא,: כך אמר ר' יוחנן: "אין פרי בטנה של אישה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר: ואהבך וברכך והרבך! וברך פרי בטנך (בלשון זכר) – פרי בטנה לא נאמר, אלא 'פרי בטנך'"
בינתיים, שמעה ילתא (שהיתה בחדר הסמוך) קמה בכעסה ועלתה לבית היין, ושברה ארבע מאות חביות יין!
אמר לו רב נחמן, לעולא: ,ישלח לה אדוני כוס יין אחרת".
שלח לה, בצירוף המסר הבא: "כל זה, וכל מה ששפכת על הרצפה היית יכולה לשתות גם בלי ברכה מיוחדת".
שלחה לו: מן המחזרים (כמו ר' עולא שהיה רוכל)על פני העיירות יוצאים רק פטפוטים, ומסמרטוטים יוצאים רק כינים".
בסיפור זה אנו רואים מדוע היא כונתה "לוחמת גרילה בהלכה". ילתא אינה יכולה לשבת עם הגברים, כי זה מנוגד לנוהג בחברתה (בבלי, יבמות,ע"ז, ע"א), אבל היא יכולה להביע את דעתה על התנהגות האורח, בפעולת מחאה ובעלבונות ישירים אותם היא משגרת אליו מאחורי הקיר בחדר הסמוך. למעשה היא כנראה ממש מגרשת אותו, וזה מנוגד להכנסת אורחים. מצד שני הוא העליב אותה פעמיים: גם לא שלח לה כוס יין למרות שהיא זו שהכינה וטרחה על הסעודה, וגם דרש דרשה מעליבה להצדקת מעשהו. נראה כי את בעלה היא הצליחה כבר "לחנך" ועכשיו היא מחנכת חכם שוביניסט להזהר בכבודה.
אז איך להתייחס לילתא? מצד אחד עמידתה על כבוד האשה מעוררת כבוד. מצד שני יש משהו מאד מתירני ונהנתני בגישתה לחיים ולהלכה, עד כדי כך שהיא מוכנה לשקר בשביל להשיג את תאוותיה.
קריאה מהנה!
הקטעים שלפניכם מספרים על אישה עשירה בשם ילתא, יוצאת דופן אולי, הנשואה לתלמיד חכם מפורסם. הם מלמדים על גמישות ההלכה של חז"ל, ועל יחס של כבוד לאשה, לפחות מצד זרמים מסויימים בחז"ל.
ילתא כ'פמניסטית' קדומה בתלמוד
ברצוני לכתוב רשימה על דמותה של ילתא, אשתו של רב נחמן, אשר מזה כמה שבועות אני אוסף חומר על דמותה, בעזרתה האדיבה של גלית, אשר מתרגמת מארמית עבורי, ומבהירה לי את הסוגיות ההילכתיות.
נתחיל מהשאלה האם ילתא הייתה פמניסטית (קוסמן שם את המילה פמניסטית במרכאות) האם נאבקה כנגד ההלכה המפלה נשים, האם נלחמה על שוויון זכויות לאשה, או שמא הייתה נהנתנית הנלחמת על הפריווילגיות שלה, ולו גם במחיר שבירת ההלכה?
על גישתה הנהנתנית לחיים אפשר ללמוד מסוגיה העוסקת בשאלה מה עושים אם נופלת טיפת חלב לנתח בשר (חולין ק"ט, ע"ב):
ילתא מפתחת כאן "תיאוריה", שאמנם מסתמכת על ההלכה, שנועדה להכשיר את הבשר שהתערבב בחלב, תוך שהיא לוחצת על ר' נחמן, בעלה (חולין ק"ט, ע"ב) : ילתא אומרת לרב נחמן: "מכיוון שכל מה שאסר עלינו הקב"ה, התיר לנו כמותו, לדוגמא: אסר עלינו דם התיר לנו כבד, אסר עלינו נדה התיר דם טוהר, אסר עלינו חלב בהמה התיר חלב חיה (נראה שזה שומן), אסר עלינו חזיר התיר לנו דג בשם שיבוטא שטעמו כטעם החזיר, אסר עלינו גירותא (עוף טמא) התיר לנו לשון הכוורא (שיש לו טעם דומה), אסר אשת איש התיר גרושה בחיי בעלה, אסר אשת אח התיר יבמה, אסר כותית (גויה) התיר אשת יפת תואר, ולכן (אמרה ילתא) עלינו לאכול בשר בחלב, אמר רב נחמן לטבחים: תנו לה כחל (העטין של הבהמה).
התוצאה הסופית של הדיון הזה היא בהתאם לפסיקת חכמים, אך אפשר לראות את הקו הנהנתני בחשיבתה של ילתא, אותו היא משליכה על הקב"ה, וגם את השכלתה הרחבה (קוסמן כותב כי היא באה ממשפחה מיוחסת, ואולי אף מבית ראש הגולה).
על גישתה הנהנתנית לחיים ניתן ללמוד מסיפור נוסף, שבו היא מוצאת תירוץ כיצד להתחמק מאיסור נידה (שם, שם):
מדובר בסוגיא בה מספרים על פסיקת הלכה של חכמים לגבי דם האשה- אם הוא דם שנחשב לדם שאסור (ועליה לפרוש מבעלה ולטבול לאחר מכן) או שזה דם מחמת דברים אחרים( מכה, פצע או שאר דברים) ואז היא מותרת לבעלה. בסוגיה מובא הסיפור של ילתא שביקשה מרבה בר בר חנה לפסוק לה לגבי דם שהיה לה, והוא אסר. לאחר מכן הלכה לרב יצחק בנו של רב יהודה והוא התיר. שואלים בגמרא- איך עשה כזה דבר ? הרי אסור להתיר דבר שרב אחר אסר? ועונים שילתא אמרה לו שתמיד בכזה סוג דם רבה בר בר חנה מתיר לה אך הפעם הוא 'חש בעינו' כלומר- מסיבה כלשהי לא ראה טוב, ולכן רב יצחק התיר לה. מכאן למדו שאפשר לסמוך על דבריה של אשה לגבי דמיה.
קוסמן, כותב כי שולמית ואלר, בספרה נשים בחברה היהודית, כינתה את ילתא "לוחמת גרילה בהלכה", ואכן הסיפור הזה, מאשר את הקביעה הזו, ובכלל מעמיד את אופיה המוסרי של ילתא בסימן שאלה. מצד שני, בסוף הסוגיה אנו רואים כי ילתא השפיעה על החכמים.
נצרף לדיון את הסיפור שכבר הבאתי בעבר על ר' עולא וילתא ונראה כיצד ילתא נלחמת על כבודה (ברכות, נ"א, ע"ב):
"ר' עולא התארח בביתו של רב נחמן. אכל לחם, בירך ברכת המזון ונתן את כוס הברכה לרב נחמן.
אמר לו רב נחמן: ישלח אדוני את כוס הברכה הזאת לילתא.
אמר לו עולא,: כך אמר ר' יוחנן: "אין פרי בטנה של אישה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר: ואהבך וברכך והרבך! וברך פרי בטנך (בלשון זכר) – פרי בטנה לא נאמר, אלא 'פרי בטנך'"
בינתיים, שמעה ילתא (שהיתה בחדר הסמוך) קמה בכעסה ועלתה לבית היין, ושברה ארבע מאות חביות יין!
אמר לו רב נחמן, לעולא: ,ישלח לה אדוני כוס יין אחרת".
שלח לה, בצירוף המסר הבא: "כל זה, וכל מה ששפכת על הרצפה היית יכולה לשתות גם בלי ברכה מיוחדת".
שלחה לו: מן המחזרים (כמו ר' עולא שהיה רוכל)על פני העיירות יוצאים רק פטפוטים, ומסמרטוטים יוצאים רק כינים".
בסיפור זה אנו רואים מדוע היא כונתה "לוחמת גרילה בהלכה". ילתא אינה יכולה לשבת עם הגברים, כי זה מנוגד לנוהג בחברתה (בבלי, יבמות,ע"ז, ע"א), אבל היא יכולה להביע את דעתה על התנהגות האורח, בפעולת מחאה ובעלבונות ישירים אותם היא משגרת אליו מאחורי הקיר בחדר הסמוך. למעשה היא כנראה ממש מגרשת אותו, וזה מנוגד להכנסת אורחים. מצד שני הוא העליב אותה פעמיים: גם לא שלח לה כוס יין למרות שהיא זו שהכינה וטרחה על הסעודה, וגם דרש דרשה מעליבה להצדקת מעשהו. נראה כי את בעלה היא הצליחה כבר "לחנך" ועכשיו היא מחנכת חכם שוביניסט להזהר בכבודה.
אז איך להתייחס לילתא? מצד אחד עמידתה על כבוד האשה מעוררת כבוד. מצד שני יש משהו מאד מתירני ונהנתני בגישתה לחיים ולהלכה, עד כדי כך שהיא מוכנה לשקר בשביל להשיג את תאוותיה.
קריאה מהנה!
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
מאד מעניין.לא ידעתי על ילתא זאת.אשה כארזים.חכמה..