היה זה בית שניצרב בזיכרון
תמונה מדברת. סיפורו של בית שהיה מלא שימחה . הבית אינינו וגם התמונה השתנתה.
הבית שהיה
זוכר אני בית וחצר רחבת ידיים
גינה וערוגות פרחים בשלל צבעים
עצי פרי מניבים ולול תרנגולות ושובך יונים
הייתה שם מלונה לשפני אנגורה לבנים
עיניהם עיני תכלת בוהקים
בית רעפים עם מרפסת רחבת ידיים
וגדר שזורה בענפי גפן מסורגים
עכשיו הבית איננו
והחצר נעלמה
יחד איתה נעלמה הגינה
נעלמו היונים והשפנים
נעלם גם לול התרנגולים.
נעלם הבית ונעלמה השכונה
שכונה שניבנתה בקצה העיירה
עכשיו עומד שם בית גבוה ומכוער
לידו מדרכה וכביש אספלט צר
תמונת הבית והשכונה חקוקה בזיכרוני
זכרתי כל קפל וכל שביל שהיו בגינה
זכרתי את הגע גע של קריאת הברווזים
את השפנים שלא הפסיקו להרעיש כשהם מזדווגים
את המיית היונים מסתובבים בשובך מצייצים ומחזרים
בית מלא חיים שטוב לגדול בו ולחיות
עכשיו הבית איננו והתמונה נמחקה
תמונה של בית ושל שכונה שנעלמה
תודה יעקב,קראתי בהתרגשות את
התיאור הכל כך חי ומרגש של מקום וזמן רחוקים
שהיו כה צבעוניים ומלאי קולות , ירק ובעלי חיים.,
זוכרים ונזכרים ביימי ילדותנו, עם משפחותינו
בבתינו ובשכונותינו.. כאשר התרחקנו , חזרנו מידי
פעם בדמיון אל אותם מקומות, אל כל פרט ופרט
אך עכשו כשה"אין" תפס את מקום הבית---הזכרון
של כל פרט וכל ארוע הוללך ונמוג בצער ובכאב!
שוב תודה וכל טוב מעליזה
זיכרונות הילדות מלוים אותנו תמיד בעיקר אם היו אלה זיכרונות טובים. ואני מדבר על בית בצפון תלאביב שעדיין היה חולית . בית ברחוב שהיום הוא מרכזי אולם אז קראנו לקבוצת הבתים שכונה. לא רחוק מהירקון שלהגיע אליו זה היה מסע. הבתים היו אז בתים חד קומתיים עם רעפים וחצר גדולה . . בית בעיר שהוא כמו כפר. . . אלו הזיכרונות שמלווים אותי . וכשהגעתי לבקר הכל השתנה הבית והשכונה הפכו לרחוב צר וסואן ובתים בני כמה קומות. .
"היה פעם בית", משפט האוצר בתוכו געגועים למה שהבית סימל עבורך.
הוא סימל ימים רחוקים של ילדותך, שרוב עולמך התרכז ב'אוצרותיו' של הבית. (בית רעפים עם מרפסת גדולה)... גינה עם פרחים ועצי פרי, וגפן... ותרנגולות ויונים ושפנים לבנים, (משק בית). אתה אפילו זוכר צבע עיניהן של הארנבות, (עיני תכלת)...
אלה היו זמנים אחרים של טרם קום המדינה. תמורות רבות קרו מאז.
מותר להתגעגע, אך לא להצטער. שכן הפיצוי גדול ועצום. יש לנו מדינה שהיא כולה שלנו... צעירה, תוססת, מתקדמת בצעדי ענק, אותה אנו יורשים לנכדנו, ולדורות הבאים, האם יש שמחה גדולה מזו, יעקב?
בריאות ושמחה, לך וליקירך. חג עצמאות שמח ומואר. (חיוך).
נ. ב. מי הנשים אשר בתמונה?
אני כל כך נירגשת לקריאת השיר היפה שלך.נגע ללבי היופי,הנעימות,החמימות המשפחתית,הקירבה לטבע שהיו והאשר בתוך כל זה שכבר אינם.צער גדול.השיר יפה גם מבחינה פואטית.
לפני שמחקתי את הרשומה האחרונה שלי כתבתי לך תודה חמה על דבריך הטובים והמעודדים.בטיפשותי חשבתי שרק הרשומה תמחק ולא התגובות שלכם ושלי.אז תודה על כך.
לא בגלל זה כתבתי לעיל מה שכתבתי.אני כל כך מכירה את זה גם מהמושבה שלי,מגדיאל,שכעת היא חלק מהוד השרון בה גדלתי מבואי ארצה.רק הבית הקטן שלנו עוד נותר עומד בין המיפלצות הגדולות שבנו שם.ואני זוכרת את כל מה שתארת.רק היה לנו גם חמור כבהמת רכיבה.
חיים פשוטים ובריאים, חיי כפר בשיפולי העיר "הגדולה".
כיום העיור התרחב פרץ ובלע כל חלקה טובה.
רק בטון ובטון, לא רק האוויר אלא גם הצמחיה נעלמה שלא להזכיר בעלי חיים.
החיים היו פשוטים יותר ובריאים יותר. לא הייתה אלקטרוניקה ואפילו לא טלפון.
להפתעתי, הבית בו אני גדלתי - עדיין עומד על תילו בלב העיר, וחוגג 90 שנה.
את בית הילדות לא שוכחים. היה זה בית וילה בצפון תל אביב שעדיין הייתה חולית. היה זה בית וילה עם חצר שהייתה גן וביבר.היה זה כמו בכפר. תל אביב שאנשים חשבו שלגור בצפונה של העיר זה לנדוד למידבר.. . זיכרונות ילדות מתוקים. והנשים הן רעיתי ובתי זכרונם לברכה
חג עצמאות שמח
לעיתים אני שוקע במחשבות וחוזר אל ימי ילדותי . הבית וילה בצפון תל אביב לא רחוק מהאנדרטה שהציבו הבריטים בסוף רחוב יהושוע בן נון. בית שהיה למעשה עולם ומלואו. היו תקופות שהיה שם גם עז. תמיד היו בו בעלי חיים בין אם אלו אווזים וברווזים ותרנגולים ותרנגולי הודו וארנבות ושפנים ודגים ןבעיקר עצי פרי ופרחים. מרבדים של פרחים . את זה אי אפשר לשכוח. ויחד עם הזיכרון לבית עולה גם הזיכרון לשתי הנשים בחיי שהלכו. הרעיה והבת שבתמונה.
תודה על התגובה החמה
חג עצמאות שמח
כן הבית היה בסביבה דומה לכפר. כולם בתי קומה עם חצרות וגנים פורחים. לא הייתה טלויזיה ולא טלפון ולא סמרטפון ואת המישחקים יצרנו בעצמנו ובילינו הרבה בטבע. החצר הייתה גן פורח וביבר שהסתובבו בו בעלי חיים ככל שיכול להכיל. זיכרונות ילדות מתל אביב שנולדה
קראתי את כתבתך, ודמעות הציפו את עיני.
לגעגוע ולחוסר של יקירים אהובים,ולהעדר רקע סביבתי, אין מחיר.
נוסטלגיה (רפקת בעברית) הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר
המונח הורכב משתי מילים יווניות: נוסטוס (νόστος), שמשמעותה שיבה הביתה, בעיקר ביצירות ההומריות, ואלגוס (ἄλγος), שפירושה כאב.
הופר הגדיר נוסטלגיה כמחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו. במרוצת המאה ה-19 השתנתה משמעות המושג, וכיום אין מתייחסים עוד לנוסטלגיה כאל מחלה. מתקנים חברתיים שונים ביקרו את הנוסטלגיה כמנוגדת להיסטוריה, כריאקציונית וכאסקפיסטית. אחרים ראו בה תופעה חיובית, המאפשרת דיאלוג בין העבר להווה.
על פי רוב קשורה הנוסטלגיה לזיכרונות ילדות. כאשר אדם בוגר מבקר במחוזות ילדותו, הוא נזכר בעברו. התחושות המלוות זיכרונות אלה עשויות להיות נעימות ולעורר געגוע. חוויית הנוסטלגיה מרמזת כאילו השתבש עניין יסודי כלשהו מאז תקופת הילדות וכי יש צורך לחזור ולהתחיל הכול מחדש. נוסטלגיה (לטינית) פירושה - הבט לאחור בכאב.
מנגנוני הזיכרון ההפכפכים מסננים את הזיכרונות הבלתי נעימים, מצרפים זיכרונות חיוביים זה לזה, מתבלים בקורט גוזמה ומשאלות לב, ויוצרים תודעת עבר נוכחת המגינה מפני אימי ההווה.
המשך יום נעים ושקט.
געגוע ידידי הוא כאב, צא וראה "הזמן הארצי אינו עומד מנגד ומחכה" ואנחנו ההדיוטות שום דבר לא מחכה לנו חוץ מעתיד ההולך ומתקצר . לעומתו העבר הולך ומתארך ומתמלא בזכרונות ההופכים לגעגוע והגעגוע אינו עושה את זה יותר קל .
מצד אחד אנו מצודדים בקידמה בהתפתחות אך אבוי היא גם הורסת חלקות טובות .כן את אותו דבר אשר אליו אנו מתגעגעים
ביתך המתואר נושא את תאורו של הבית בו גדלתי ושל רבים אחרים "אז היו ימים אחרים" הם כבר לא ישובו
גם היום אני חיה במושב שגדלתי בו עם חצר ענקית ומרפסת. החיות מסתובבות חופשי ושומרות על חוקי הטבע שעדין קים
החתולים מרחיקים עכברים ומזהירים נחשים ,על הפיקוס הענק שוכנים עטלפים ובלילה אני שומעת את הינשוף.בבקרים אני מתעוררת לקולם של השחרורים המנסים למסור לי הודעות בשפתם -אך .... לו הייתי ציפור על מנת להבינם .....אבל אני רק בת אנוש הנאלצת לנצל רק את כל הכלים שנתן לי העליון כולל לכאוב את הגעגוע
שא באומץ את מהות חייך ושיהי האל בעוז רוחך
Y M I
תודה לתגובתך המלומדת. אכן זה געגוע לבית אחר. בית שהיה בית במלוא מובן המילה. בית שנעים לגור בו ולהרגיש ביטחון .איני זוכר שנעלנו אי פעם דלתות . הכל היה פתוח לרווחה וידענו שאף אחד לא יכנסלבית שכנו בלי רשות. . .
הנשים זה כבר תקופה יותר מאוחרת בחיי. גם הבית שבתמונה היה בית חם אבל בו ביקר לוציפר פעמיים בלי הזמנה כניראה שקינא. פעמיים בתוך 6 חודשים.
חג עצמאות שמח.
רובנו מתרפקים על העבר. עבר שהיה עם פחות נוחיות. ופחות מכל דבר אבל חיינו ונהננו עם מה שהיה. נשים עמלו קשות עם הכביסה. הייתה זו עבודה מפרכת אולם אף פעם לא שמעתי טרוניה . אני זוכר את האמא רכונה על גיגית הכביסה לאחר שהעבירה את הכבסים מהדוד הרותח. הידיים עמלו קשות לשפשף את הבגדים על מנת שיחזרו לציבעם הלבן. . תמונה שקשה לתאר כמה קשה הייתה המלאכה . והיום לחיצה יל כפתור והכביסה מוכנה. .וכשהגיעה הקידמה היא הייתה מוקפת עם כל הכלים שבאו לעולם. מעבר חד אל המאה העשרים.
תודה על ההתיחסות
חג עצמאות שמח