אני זוכר את היום הראשון של המדינה בת יום אחד
מה המשמעות של יום העצמאות 68 ?
אני זוכר את יום העצמאות הראשון, היום שבו הכריז ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון על הכרזת העצמאות. יום שישי 14.5.1948 היינו בגן העצמאות, מתוחים ונירגשים. מחלקה בהגנה כולם נערים בני 16-17, קשובים לקולו הרועם והמרגש בחרדת קודש. שלחנו מבט איש אל חברו ומבלי לבטא את מה שהיה מובן מאליו. הבנו שהמלחמה בפתח.
האימון בזריקת רימונים נדחה למחרת, היה זה יום שבת ה15.5.1948. כולם מגיעים, מחליפים רשמים ואז מודיעה אסתר המ"מית כי הפציצו את שדה התעופה מעבר לירקון ועלינו לרוץ ולהגיע לשם במהירות ולשקם את העמדה שניפגעה. המראה שניגלה לעינינו לא היה מרנין. שני צריפי העץ שהיו במקום ניפגעו. התותח שטרם הספיקו להציבו שכב שם שרוף. נעל העקב שהייתה מונחת שם כשכף רגל בתוכה ביטאה את האסון שקרה.
שדה תעופה היה שם מוזר למה שהיה שם. ים חולות ככל שהעין יכלה לראות ובתוך ים החולות מסלול אספלט לא גדול להמראת מטוסי פייפר קטנים. עבדנו במרץ ואז הוא הגיח. מטוס ספיטפייר מיצרי צולל תוך שהוא יורק אש בתותחיו וחותם בפצצה שנפלה בסביבה. כשנסק למעלה לסיבוב שני הספקנו לרוץ ולקפוץ לאחת משתי החפירות שהיו במקום. אני נחתתי ליד המיקלען. הספיטפייר צלל שוב לעברנו והמיקלען פגע בו והוא ניראה נופל לתוך ים החולות. הג'יפ שנישלח חזר עם טייס מיצרי מפוחד. טבילת אש ראשונה ביום עצמאות של לידת מדינה. מדינה בת יום אחד שניסו להשמידה.
חלפו להן 68 שנים. מלחמות ועוד מילחמות. חברים שנפלו וחגיגות של ימי עצמאות המבטאים עוצמה . כך חולפות להן השנים ואנו ממשיכים לחגוג את ימי העצמאות בצל הזיכרון של החיילים שנפלו. . והנה הגענו לשנתה ה68 של המדינה. הבמות מוכנות וכך גם האמנים. . המוסיקה תרעיש אזנים ו והאמנים יעשו הכל על מנת להצדיק את השכר שקיבלו. הילדים ישתתפו בשימחה ורבים יהיו שקועים בזיכרונות על מלחמות וחברים שנפלו . על חלומות שלא התגשמו כי עדיין לא הגענו אל הנחלה. ........
ביום העצמאות ה68 של המדינה אעמוד עם נכדי ליד במת הארועים אשכח לרגע את מוראות המלחמות, את המטוסים הצוללים וזורעים הרס. את שיירות ההרוגים והפצועים. ואת מה שמפריד בין בעלי הדעות השונות בעם . אשלח מבט מקיף אל ההמונים הממלאים את הרחובות אולי גם אזמזם לעצמי את השיר ששרה הזמרת שעל הבמה. . אתן דרור למחשבותי ואראה בדמיוני את בן גוריון עומד שם ונואם ומברך אותנו ביום עצמאות ה 68 של מדינת ישראל.
חג עצמאות שמח....
תיאור כ"כ פלאסטי...מרגש !! תודה לך.
בחיפה, ב- 14/5/1948 יום ששי, קבוצת חברים בני 16 ,תלמידי בי"ס הריאלי,
ירדנו אל רחבת העיריה, ליד היכל העיריה המהודר .
היו שם המונים אשר באו לשמוע את הכרזת המדינה.. ואז.... קשה לשכוח
את ההתרגשות של הקהל כשנשמע קולו של בן גוריון... למרות חאיכות
הגרועה של השידור ו/או הרמקולים ... קודם נדמו הקולות, שקט השתרר,
דמעות זלגו.... וכשנגמר השידור---- שירת התקווה פרצה באופן ספונטני...
באותו יום עזבו אחרוני הבריטים את הארץ דרך נמל חיפה... ובכל מקום בו
הורד הדגל הבריטי ----הונף מיד דגל ישראל!!
חודשיים קודם לכן שוחררה חיפה: אל חצר בית ספרינו הגיעו ארגזים ובהם
רוובים מתוצרת צ'כסלובקיה , משוחים עדיין בשמן , ומיד 'נכנסו לשירות ' בידי
אנשי ההגנה , האצל והלחי....אשר שחררו את העיר.
יהיה זכרם של החללים שנפלו בהגנה על המדינה. ברוך ושמור איתנו לעד!!
יום עצמאות שמח ושלו מעליזה
נעל עקב מונחת רגל בתוכה ..
מראות קשים מאוד ובדאי בהמשך המלחמות ראית קשים יותר..
אתה נכס יקר ..נכס שראה את התהוות מדנתינו מתחילתה ..
אתה כאן להזכיר את שאתה, והנוער שלחם את מלחמת המדינה ..ואת נאומו של בן גוריון..
ואתה אחרי 68 שנה מוביל אותנו עם דמיונך לבמה עם נכדך ...ובמקום ב ג אתה ודאי
תצפה בנואם צעיר שלא חווה את שחווית ..
המון תודה בריאות ואריכות ימים ..חג עצמאות שמח ..
אצלנו דווקא פעלו המיקרופונים כראוי וקולו המהדהד של בן גוריון נישמע כאילו עמד מולנו. . קולו של מי שהבטיח כי יש לנו מדינה. על אף ההתנגדויות מבית וגם מחוץ וכולנו יודעים שהאמרקאים ניסו למנוע את הקמת המדינה מחשש להשמדתה על ידי ציבאות ערב.
המדינה הוקמה והתקיימה ותמשיך להתקיים בזכות הנופלים . נזכור ביום זה את הנופלים שבזכותם יש לנו מדינה.
זו תמונה שלא שוכחים. . תמונה שאומרת שאנחנו במילחמה. הנעל.....אני רואה אותה כאילו היה זה רק אתמול נעל עקב של אישה וכך היה גם כף הרגל שבתוכה. בתוך צריף שרוף שחטף פצצה. . כניראה ולא היו מוכנים לפתיחת המלחמה זו המסקנה מכך שהתותח לא הוצב בעמדה. . הפגישה הראשונה עם המוות הייתה קשה . התקפת הספיטפייר החזיר אותנו למציאות וידענו שאנחנו במילחמה. . תקיפת המטוס הייתה הפגישה הראשונה שלי עם המילחמות. ותקיפות המטוסים שצללו עלינו יום יום בסיני במלחמת יום כיפור היו אקורד הסיום. מקוה שלא יהיו עוד מלחמות ולא נחווה שוב את הזוועות. אמן.
למרות הארועים הנוראים באמת(כף רגל בתוך נעל)שחווית,זכית לראות את היום הראשון להיוולדה של המדינה וזכית לראותה כיום,למרות השחיתויות ומה לא,לראותה פורחת ומשגשגת.עם המשפחה המורחבת והיפה שלך לצידך.בלי עין הרע.שתמשיך לזכות שנים רבות בריאות של עצמאות המדינה.כשכל אוהביך סביבך.
חג עצמאות שמח!
בן 16 הייתי בעת הזאת שהזכרת, עדיין לוחם בהגנה מצוייד בפיסטולה ברטה , שומע מפי השמועה על הכרזת המדינה,
כי מקלטי רדיו לא היו בסביבתי, נרגש ביותר יחד עם חבריי וצופה בתימרות העשן העולות מן המרכז המסחרי היהודי בממילא וכנגד, העלאתו באש של קולנוע רקס הערבי על ידי כוחותינו. בהמשך כבר היו תותחים של הצבא המצרי שהתפרס מדרום לירושלים והפגיז אותנו בפגזים של 25 ליטראות 25 pouders ותגובתנו הייתה הדוידקה המפורסמת שדמתה בעוצמת פיצוצה לפצצת אטום,כך חשבו הערבים בגלל הרעש העוצמתי.
אני לו מאמין בניסים אבל אני מאמין בניפלאות וקצר המצע מהשתרע . המלחמה הזאת הולידה הרבה סיפורים וצ'יזבטים אבל השאירה אותי בחיים, פנוי למלחמות הבאות עם הניסיון הקרבי שלי, תמיד בקו הראשון. אשרינו שזכינו בעצמאות וצריך לשמור על הקיים ולטפח את דור ההמשך, ולהנחיל לו את התודעה, שהמדינה לא הוגשה לנו על מגש של כסף.
עם ישראל חי לתפארת מדינת ישראל
כן, זכיתי לרקוד ברחובות לאחר החלטת החלוקה וזכיתי לחגוג את יומה הראשון של המדינה . חחח לחגוג עם מטח ירי ממטוס ופצצה על מנת לזכור את המילחמה. כמה התרגשנו כשנולדה המדינה.. חשבנו שהנה הגיעה הגאולה . אולם זו הייתה תחילתה של מילחמה שרדפה אחריה עוד אחת ועוד אחת ו..........וה שמלחמת יום כיפור הייתה האחרונה. . . האומנם? צריך להאמין. . ועל מנת שלא תהיה עוד מילחמה צריך לדאוג שנהיה חזקים.
חג עצמאות שמח
אכן זכינו והיום אנו יודעים מה היה גודל המעמד. . הולדת מדינה שגררה אחריה דם של שונאים משכבר הימים. לעיתים אני קורא דברי בלע המסרסים את ההיסטוריה ומספרים שרצחנו וגרשנו ו והתישבנו בארץ לא לנו. וזה מדאיג. כי זה עלול לגרום להסרת הקרקע מתחת רגלנו ו כי ההאשמות הן כבדות ומציגים אותנו ככובשים . לא סתם כובשים אלא כובשים את אדמתם של עם אחר שישב כאן לפנינו. . לצערנו ישנם המאמינים לשקר הזה. השקר המגיע מהעשבים השוטים שבקירבנו. . הם גורמים לכך שניצטרך להמשיך ולהילחם אנו ובנינו ואולי גם נכדינו. מאחל לך ולבני ביתך יום עצמאות שמח
14.5.48 מוטה ואני היינו בפרדס בשרון לקבל את הנשק שהגיע מצ'כיה זכינו לשמוע את קולו הרועם של בן-גורון שהכריז על הקמת המדינה בשעה 4 באותו לילה הייתי בקו הראשון בדגניה עם חצי מחלקה שלי מוטה ירד לנגב. מאוחר יותר העלינו באש את הטנק הסורי נשרף מולי בקיצור הגעתי לנגב באחד הקרבות ברכס עם היחידה שלי נפגעתי בצוואר שאפשר היה להשתלט על הדם עם כובע הטמבל ובעזרת החולצה לא חשוב ההמשך-היום אני מוכר על-ידי משרד הבטון כפדוי שבי ואסיר ציון
עם נכות קרוב ל-100% , תשמע היו אצלי מההסתדרות הציונית העולמית וממשלת ישראל הקליטו אותי וצילמו משך 4 שעות 3 דיסקים נמצאים באוניברסיטה בירושלים ואצלי במחשב לפני כ-20 שנה קיבלתי עיטור כפדוי שבי באידיש אומרים "הברוך"-על עיטור על עינויים - הכי מענין היתה ההקדשה של בן -גוריון שכתב לפדויי השבי בשנת 1948 וקיבלתי אותה לפני 20 שנה שגילו שהייתי בכלא ואני כלל לא ידעתי שאני כזה-איך אמרו "בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום" ושלא יקברו אותי בחולות סיני הנה גרשון אני פה על מנת לספר לך את הסיפור שכולם לא יודעים על מדבר סיני.
אני זוכר את המישפחה שלך שהרי היינו שכנים לא רחוקים בצפון תל אביב. היינו ילדים ולבטח נפגשנו לא פעם בשכונה. מסתבר שנולדתי 4 שנים אחריך. . אני זוכר בעיקר את דמותו של אחיך ברוך הזמר שר ומנגן על שני חלילים . והשיר המפורסם שלו "פלאפל". אותו פגשתי בהזדמנויות שונות וניזכרנו בשכונה היפה שנעלמה והפכה לרחוב מכוער. . הסיפור שסיפרת מרגש וחשוב שיכתב. סיפורם של האנשים שהיוו את הגרעין לכוחנו הצבאי. . סיפורך מרתק ומלא חוויות מתקופה של טרום מדינה .התיקשורת לא הייתה מעבירה את הסיפורים שצונזרו. . בודאי הכרת את לייבלה תכול העיניים שגר לא רחוק מביתך . לייבלה נהרג לפני הכרזת המדינה כשכוח שנישלח לבן שמן הותקף על ידי הליגיון הירדני ורובם נהרגו. .
ואל תישכח להעלות על הכתב בספר את סיפורך האישי שהוא הסיפור של גבורה. אפשר להעזר בכותבי ביוגרפיות לבנות את הסיפור.
מאחל לך חג עצמאות שמח
עדים להקמת המדינה המופלאה שלנו.
נזכור ביגון ובכאב את הנופלים ונישמח בעצמאות
מדינתיינו .
המילחמה התחילה עוד לפני כן ביום שהתקיימה ההצבעה באום על החלוקה. כבר באותו לילה של ה 29 בנובמבר היו התקפות של פורעים על יהודים.. זכינו לראות את הולדתה של המדינה וזכינו גם להרגיש את מה שהיא הביאה עימה. את המילחמות שלא ברור אם הם לא יחזרו. שמחה ויגון הולכים ביחד.
חג עצמאות שמח