לתפארת מדינת ישראל

לשלמה,



כך מקובל, וכך זה מבוטא, ובשל זו מחשבה, האמת לא פְּרוּשָׂה, וּבאינהּ פְּרִישָׂתָה, כי בכך לא רוצים,



נמשכים וימשיכו, אותם הדברים. מנהיגות בבואה היא, בבואת חברתה, ולטובת השינוי,



חובת החברה, זו החברה שהינה אחריות, לכל הקורה, מנהיגות שיקרונה, וכל פרט עצמו.



פתרון הטיוב, הינו הוא אמירה, ולא האני, אשר העוולה.



 

מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן:



לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ:



תהילים קי״׳ג



מצדיעה למישפחות שאיבדו במאבק על קיומינו

בנות ובנים,אימהות ואבות,סבתות וסבים,אחיות ואחים

ובשובינו כולנו אל השיגרה והחול ,

אכן נאלמים ונעלמים

מנהיגים להגנים ומלעיגים

מפזריי הבטחות וסיפורי בדים

עמיר , בוקר טוב.

תודות על תגובתך.

דרך ארץ, התנהגות, הבטחות וקיומן,ואמירת אמת ולא דברי חנופה,

הן היסודות המחייבות את האדם, באשר הוא אדם,

על אחת כמה וכמה כשהוא נבחר עם ומייצג ציבור גדול של בוחרים.

עם ישראל אמור להיות עם חברתי, עוד מימי קדם.

"ואהבת לרעך כמוך"

"אל תעשה לחברך את השנוא עליך",

אבל, ואבל גדול- מדינת ישראל דהיום, בהנהגתו של הקפיטליסט החזירי,

איננה מדינה חברתית, הבאה לעזור לכולם , כי אם אינטרסנטית וכל אשר עושים קברניטיה

הוא בכדי לשמור על כסאם, להמשיך למשול,לדאוג לעצמם, למשפחותיהם, ולידידיהם הקרובים.

המשך שבוע שקט.

 

שרש עמליה, בוקר טוב.

תודות על תגובתך.

מילים חקוקות בסלע!!!!!!

המשך שבוע שקט.

טובה פריש, בוקר טוב.

תודות על תגובתך.

בתשובת:

בני ישראל הי"ד טייס מסוקים, נהרג ביום 06 יוני 1982 היום הראשון למלחמת לבנון הראשונה,

עם ארבעה אנשי צוות נוספים הכוללים את קברניט המסוק, רופא, מכונאי מוטס וחובש,

כשכולם התנדבו למשימת חילוץ פצועים ליד "נבטיה" בלבנון.

המשך שבוע שקט.

לשלמה שכטר

ביום הזיכרון  כולם מתאחדים עם הכאב של המיששפחות השכולות . הדם הוא אותו דם  בימין ובשמאל והכאב הוא אותו כאב גם במשפחות אויבינו. ביום הזה נישכח לרגע את  חילוקי הדעות בינינו לבין עצמנו  ולבין מנהיגינו. היום הזה יוחד  לזכור את חיילינו שנפלו  על הגנת המדינה.

משתתף באבלך על הבן שנפל. יהי זיכרו ברוך

הרשימה ארוכה  וכל שם שמוזכר הוא בן או אב למישפחה אבלה. קראתי כתבה על הנכד של גיסתי שמבכה את אחיו התאום שנהרג לפני שנה וחצי  כאשר מחבל דקר אותו וניסה לקחת את נישקו. הוא שמר על הנשק ושילם על כך בחייו והאח התאום כותב כמה קשה לחיות עם חצי לב. אנו ממשיכים לשמוע את הסיפורים על הנופלים והיא ארוכה ומתמשכת.  הם שילמו בחייהם על מנת שנמשיך לחיות. יהי זיכרם ברוך

יעקב גרשון ,שלום.

עוד מעט קט והערב ירד ועימו מסך השתתפות הציבור הישראלי,

באבלם ובכאבם של משפחות הנופלים.

עוד מעט קט ועם ישראל יצא בתופים, מחולות ומנגלים

לחגוג את יום השמחה על הקמת המדינה.

אבל הכאב, הזיכרון והגעגוע לנופלים, ישאר במשפחות השכול בלבד.

אינני מתכוון להתנגח עם איש מעל גבי האתר,

ואי לכך אסיים בזאת.

המשך שבוע שקט.