האלהים של הסלוקי
האלהים של הסלוקי
אבא, אתה שואל אותי: איך קרה שמיד אחרי המלחמה בלבנון חזרתי בתשובה?
אספר לך סיפור: זה היה בקיץ החם של שנת 2006 לקראת סיומה מלחמת לבנון השנייה, בקרב על ואדי הסלוקי. הכדורים שרקו מסביבנו כשרצנו במעלה המדרון של ואדי הסלוקי. מול האש שנורתה עלינו מהבניין הסמוך לשפת הואדי ע"י החיזבאללה, כל חיילי המחלקה שלי נשכבו על הקרקע החמה בין הקוצים. גם אני נשכבתי מאחורי סלע, הייתי המפקד ולא ידעתי מה לעשות.
ראיתי שמחצית מחיילי, מימיני ומשמאלי טומנים את ראשם בין ידיהם, והם כבר בעצם יצאו ממשחק המלחמה - הם כבר במין "הלם קרב" והחליטו לא להלחם. ידעתי שגם אני קרוב לכך– האם להמשיך להלחם, להסתער קדימה, או להתנהג כהלום קרב, ולהתחפר במקומי? ידעתי שהכל תלוי בי, ואם אני לא אסתער, אף אחד מחיילי לא יסתער, כי אני המפקד. אם נפסיק את ההסתערות זה יהיה ביזיון לי ולמחלקה ושמנו יצא לדראון עולם בכל החטיבה ואיך אראה את פני בקיבוץ אם יוודע שגם אני ברחתי משדה הקרב? איך אסביר זאת לאבי?
מצד שני רציתי מאד לחיות, וידעתי שסוף המלחמה קרוב, ויהיה זה "טפשי" דוקא עכשיו למות או להפגע.
פתאום נזכרתי בסיפוריך אבי כיצד התמודדת עם מצבים של פחד וחרדה במלחמה לפני 30 שנה: אתה הקיבוצניק החילוני, היית נודר נדרים לאלוהים, כך סיפרת לי, ממש כמו יעקב אבינו כשהתעורר מחלומו בבית אל: "וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ. וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יהוהִ֖ לֵאלֹהִֽים". אתה רואה אבא, היום גם אני יודע תנ"ך, לא רק אתה. סיפרת לי שנדרת לאלוהים באותה מלחמה, שלא לגעת בשום אופן בשלל מלחמה "משרוך ועד נעל", והוא מצידו ישמור עליך.
גם אני התחלתי לנדור לאלוהים, למרות שלא הייתי בטוח שאני מאמין בו. אבל מנדר לנדר אמונתי שאלוהים ישמור עלי התחזקה. התחלתי להרגיש ממש מין תחושה כזו שמהשמיים מישהו רואה אותי.
ואז קמתי והתחלתי לרוץ לעבר הבית הארור הזה. שמתי לב שרוב החיילים שרצו אחרי היו החיילים הדתיים שבמחלקה. השחלתי שני רימונים לבית הזה, והשתרר שם שקט.
בסוף היום כאשר עשינו מפקד, התברר לי כי מהמחלקה שלנו אף אחד לא נפגע. ראיתי גם בזה אצבע אלוהים, כי מהמחלקות האחרות נפגעו רבים.
באותו יום ידעתי שאני בדרכי לחזור בתשובה.אבא של צבי קליש
אבא, אתה שואל אותי: איך קרה שמיד אחרי המלחמה בלבנון חזרתי בתשובה?
אספר לך סיפור: זה היה בקיץ החם של שנת 2006 לקראת סיומה מלחמת לבנון השנייה, בקרב על ואדי הסלוקי. הכדורים שרקו מסביבנו כשרצנו במעלה המדרון של ואדי הסלוקי. מול האש שנורתה עלינו מהבניין הסמוך לשפת הואדי ע"י החיזבאללה, כל חיילי המחלקה שלי נשכבו על הקרקע החמה בין הקוצים. גם אני נשכבתי מאחורי סלע, הייתי המפקד ולא ידעתי מה לעשות.
ראיתי שמחצית מחיילי, מימיני ומשמאלי טומנים את ראשם בין ידיהם, והם כבר בעצם יצאו ממשחק המלחמה - הם כבר במין "הלם קרב" והחליטו לא להלחם. ידעתי שגם אני קרוב לכך– האם להמשיך להלחם, להסתער קדימה, או להתנהג כהלום קרב, ולהתחפר במקומי? ידעתי שהכל תלוי בי, ואם אני לא אסתער, אף אחד מחיילי לא יסתער, כי אני המפקד. אם נפסיק את ההסתערות זה יהיה ביזיון לי ולמחלקה ושמנו יצא לדראון עולם בכל החטיבה ואיך אראה את פני בקיבוץ אם יוודע שגם אני ברחתי משדה הקרב? איך אסביר זאת לאבי?
מצד שני רציתי מאד לחיות, וידעתי שסוף המלחמה קרוב, ויהיה זה "טפשי" דוקא עכשיו למות או להפגע.
פתאום נזכרתי בסיפוריך אבי כיצד התמודדת עם מצבים של פחד וחרדה במלחמה לפני 30 שנה: אתה הקיבוצניק החילוני, היית נודר נדרים לאלוהים, כך סיפרת לי, ממש כמו יעקב אבינו כשהתעורר מחלומו בבית אל: "וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ. וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יהוהִ֖ לֵאלֹהִֽים". אתה רואה אבא, היום גם אני יודע תנ"ך, לא רק אתה. סיפרת לי שנדרת לאלוהים באותה מלחמה, שלא לגעת בשום אופן בשלל מלחמה "משרוך ועד נעל", והוא מצידו ישמור עליך.
גם אני התחלתי לנדור לאלוהים, למרות שלא הייתי בטוח שאני מאמין בו. אבל מנדר לנדר אמונתי שאלוהים ישמור עלי התחזקה. התחלתי להרגיש ממש מין תחושה כזו שמהשמיים מישהו רואה אותי.
ואז קמתי והתחלתי לרוץ לעבר הבית הארור הזה. שמתי לב שרוב החיילים שרצו אחרי היו החיילים הדתיים שבמחלקה. השחלתי שני רימונים לבית הזה, והשתרר שם שקט.
בסוף היום כאשר עשינו מפקד, התברר לי כי מהמחלקה שלנו אף אחד לא נפגע. ראיתי גם בזה אצבע אלוהים, כי מהמחלקות האחרות נפגעו רבים.
באותו יום ידעתי שאני בדרכי לחזור בתשובה.אבא של צבי קליש
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
עשה עיסקה עם אלוהים.הוא,שם לוקח לשמים גם דתיים.טוב שהבחור האמין.אמונה באמת נותנת כח.אבל אני נגד עיסקות עם אלוהים.הוא לא סוחר.אני ,כשאני מתפללת על הורי אני מספרת לו כמה הם היו טובים וגם אני משתדלת בעיקבותיהם כך ומודה לו על מה שהוא עושה עבורי. ב"יזכור" כתווב שהאדם נודר לתרום כך ואלוהים תמורת זה ישמר על קרוביו.זה ניראה לי לא תקין.
אבל הסיפור יפה ונוגע ללב.ובאמת אמונת האב היא שנתנה כח לבנו.וגם החינוך והמורשת של אביו הינחו אותו כיצד לפעול.סיפור מעניין.
אין ספק שאת צודקת, אלוהים אינו סוחר. אבל גם חילוני שנמצא בחרדה גדולה נודר לאלוהים.
חג שמח