זמן לא עומד מלכת.

לנדב ידידי

שיר יפה והרגשתי שאני צועד בתוכו. רואה את חילופי העונות את העצים שעליהם נשרו.   כן ,כולנו צועדים על ציר הזמן זוכרים את אלה שהלכו   ואת אלה שנותרו בודדים אולי לא על הספסל אבל בודדים עם תחושה של אובדן. .

זמן לא עומד מלכת. טובה'לה.



אכן, האדם בראי הטבע המשתנה, וכך גם האדם עובר תהליכים, מתבגר ומשתנה גם הוא.

הטבע בחילוף העונות. וכן האדם הצועד על ציר הזמן.

תודה טובה'לה. התייחסותך היפה לשיר. 

בריאות ושמחה, והמשך כתיבה מהנה. (פרח)

זמן לא עומד מלכת.  יעקב.



מילות השיר: "זה ההולך לוקח משהו מאיתנו",

אתה הוספת – "אלה שנותרו בודדים, אולי לא על הספסל, אבל בודדים עם תחושה של אובדן".

מי יתן והאדם לא יידע עוד בדידות כואבת.

תודה יעקב ידידי. תגובתך לשיר.

זמן לא עומד מלכת.  גיתה.



נכון גיתה יקרה. כתבת: "עצוב לקרוא, אך זו המציאות".

העצבות נובעת מזכרונות וגעגועים לאיש/ה שאהבנו,

הפרידה מאהוב/ה כואבת. ("זה ההולך לוקח משהו מחיינו").

לכתו/ה מאיתנו יוצר חלל ריק בחיינו.

תודה גיתה. התייחסותך לשיר. (פרח)

היי נדב.

אכן כשאנחנו מאבדים אדם קרוב, הוא משאיר חלל ריק בלבנו.

כפי שחוה אלברשטיין ממחישה זאת בשירה.

כי כולנו, כן כולנו

כולנו רקמה אנושית אחת חיה

ואם אחד מאיתנו

הולך מעמנו

משהו מת בנו -

ומשהו, נשאר איתו.

 

זמן לא עומד מלכת.  גיטה.



אכן השיר של הזמרת הטובה, חווה אלברשיין, (זוכר את המנגינה, לא את המילים):

/ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו

 משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו/. - כוונתם זהה לזו: /זה ההולך לוקח משהו מחיינו/.

תודה גיטה יקרה, שהזכר את השיר של חווה אלברשטיין. (פרח).  

לנדב

בוקר  טוב,

דבריך  ברשומה  זו  הזכירו  לי  את  הקטע  שכתבתי  על

נושא  'הזמן  המקום והאדם'  ושוב  העליתי  את  הבלוג....

  האדם  שהלך  לאורך  הדרך----אמנם  הלך  מאיתנו  אך

השאיר  אחריו  זכרונות  שונים  בליבותיהם  ובזכרונותיהם  

של  מי  שהכירוהו.

                                              יום  טוב   מעליזה

זמן לא עומד מלכת. עליזה. 



כתבת: "האדם  שהלך  לאורך  הדרך----אמנם  הלך  מאיתנו  אך

השאיר  אחריו  זכרונות  שונים  בליבותיהם  ובזכרונותיהם  

של  מי  שהכירוהו".

נכון עליזה. - גם נכון, בעודנו בחיים, דואגים אנו להותיר רישומנו אחרי לכתנו, כדי שמכרנו ויקירינו יזכרו אותנו.

כשאני עובד על יצירה אומנותית, או ספר שכתבתי, באיזשהו מקום בתודעתי, חושב אני עושה זאת כדי להשאיר משהו ממני, למכרי ויקירי שיזכרו אותי כאדם שחי בתוכם, פרק זמן  מסוים, לאורכו צעדנו כברת דרך יחדיו.

שבת שלום עליזה. (חיוך).