ערגה

עורג אני אלייך אהובה

ליבי פועם אפוף כמיהה

אזני כרויה לשמע צלילי קולך

עת עם שחר קמת משנתך.

עורג אני למגעך לליטופך הרך

לזיק הניצת בעינייך בהביטך בי כך

נכסף לחוש נשימתך בנומך בסוף היום

לחיוך המבצבץ בשפתותיך ואת בחלום.

עורג אני לנינוחות עת ערב בשיחה

על ספר, הצגה וקריאת יפי שירה

על זוטות שבחיים, על חוויות וכיסופים

על רצונות לעשייה, תכניות וביצועים

עורג אני לחום אשר סביבך הקרנת

מתגעגע לאהבה הרבה אותה הפגנת

לסובלנות כלפי אדם ורעיון שלא קבלת

לסבלנות אין קץ בה תמיד ניחנת.

עיניי כמהות לראותך

משתוקק אני לחבקך

לחוש ריחך לאהבתך

ממני נלקחת ואינך

לילותיי ריקים וגם היום

מרחף אני כבתוך חלום

אני רואך עימי בכל מקום

ממצא כל רגע עד תום

אין לה סוף אלייך הכמיהה

על העתיד שנגוז ואבדן הציפייה

אני כואב פן אקיץ מזו ההזיה

מאז נלקחת ליבי מלא ערגה.