פתאום נפתחו שערי שמים.
לחברות והחברים היקרים, סיפור ילדות, שהעלתי. קריאה מהנה.
פתאום נפתחו שערי השמים...
יום חמישי אחד. שעת צהריים מוקדמת הילד, בן השבע, בדרכו חזרה מבית הספר, מספר: "פתאום ראיתי השמים נפתחים, מתחלקים לשניים.
כילד יהודי שפקד לעתים, עם אביו, (בעיקר בחגים), את בית הכנסת, האמנתי, שנפתחו שערי השמים. הייתי בטוח זה מה שקורה, ולבי הקטן החל הולם בחוזקה מהתרגשות, ומיהרתי לבקש מאלוהים, צרור בקשות.
ביקשתי שאבא שלי יביא לי כלב קטן, שיהיה רק שלי. וגם זוג אופניים חדשים במקום האופנים הישנים המתקלקלים כל הזמן.
ובאמת זמן לא רב מאותו יום, כמה ממשאלותיי התגשמו. המשאלה שאבא שלי יקנה לי אופניים חדשים, הייתה משאלה קלה. שני רחובות מהבית שלנו, עמדה חנות לתיקוני אופניים, ואבי שעייף לקחת פעם אחר פעם, את האופניים הקטנים שלי ושל אחי הגדול ממני בשנתיים, לתיקון, קנה לנו לשמחתנו, שני זוגות אופניים חדשים.
חזרה לאותו אחר צהריים, בחזרה מבית הספר, כשעיני ממוקדות באותו פתח לבן, ארוך שחצה את השמים הכחולים לשניים, ואני מתאמץ לדלות עוד בקשה מאלוהים, שאולי אני עלול לשכוח, אך השמים התאחו ונסגרו, ושבו להיות כמו קודם, כיפה גדולה כחולה, מעל העיר קזבלנקה.
משאלתי החשובה יותר, שאבא יביא לי כלבלב, גם היא התגשמה, אך בדרך מוזרה.
ארוחת צהריים אחת, שאבי נהג לסגור את האיטליז שלו, ולבוא הביתה לאכול צהריים עם המשפחה. ארוחה שנחרטה עמוק בזכרוני...
באותה ארוחת צהריים, אמי ואבי (מנוחתם עדן), אחי ואנוכי, ילדים קטנים, (שני אֶחָי הבוגרים, באותם ימים, הרחק מעבר לים, חיילים משרתים בצבא הצרפתי).
ישבנו אל השולחן, לארוחת הצהריים. אחרי הארוחה, קם אבי כהרגלו לשוב לעבודתו, ופתאום הוא נזכר באיזה דבר וצחק. "אה, הבאתי לכם משהו", אמר, והכניס ידו לכיס הג'קט שלו והוציא מתוכו, גור כלבים, בן יומו, קטנטן נמומנם, לבן כמו שלג.
המוזר בדבר, לילה לפני כן, חלמתי שאבי מביא לי גור כלבים קטנטן, ובבוקר שכחתי מהחלום, והנה, אבא הביא לי כלב...
לא היה גבול לשמחתנו, שלי ושל אחי. ואני עולז ומקפץ משמחה, ואומר לאבי, "אבא, לפני כמה ימים נפתחו השמים לשניים ואני התפללתי לאלוהים שתביא לי כלב קטן, והנה הבאת לי אותו, וגם אופניים קנית לנו"...
עיניה של אימי התמה, אורו, "ספר מוהיז, ספר, מה ראית?"
ואבי משועשע, שאל, "מה זאת אומרת נפתחו השמים?"
"כן אבא, הסתכלתי בשמים וראיתי איך הם נפתחים לשניים, ושביל לבן כמו עשן עובר ביניהם"...
"ומה קרה אחר כך?" אבא שאל.
"אחר כך הפתח החל להיסגר, עד שנסגר לגמרי, וזהו..."
אבא צחק: "כן, זה די דומה, מוהיז. השביל הלבן שראית, זה עשן לבן, ממטוס סילון, שחרר אחריו, ואתה חשבת שהשמים נפתחו, זה מה שראית", הסביר אבא.
הכלב 'בוֹבִי', גדל איתנו. פיכחותו ושובבותו הפכו אותו לסלברטי בעיני כל ילדים בשכונה. כש'בוֹבִי' חטף לילדים, את הכדור, באמצע משחק הכדורגל, העשוי מגרב ממולאת סמרטוטים, וכל הילדים רודפים אחריו... צחקתי, עלזתי, אהבתי את מעלליו... בובי היה הדבר הכי יקר שאבא שלי הביא לי.
אהבתי את 'בובי', הוא היה ממלא אותי שמחה וגאווה...
שנתיים מאותה ארוחת צוהריים, אבי היקר נפטר ממחלה קשה.
המצב הכלכלי בבית התדרדר, ו'בוֹבִי' שלי נלכד בידי עובדי עיריית קזבלנקה. הם לכדו אותו, יחד עם עוד כלבים משוטטים, ולא ניתן לשחררו.
ואני ילד קטן, בוכה... בוכה... לא אוכל... רק בוכה... לא זוכר מתי הפסקתי לבכות ולהתאבל על 'בובי' שלי?
כמה חודשים אחרי מות אבי, מצאתי את עצמי יחד עם אחי, וקבוצת ילדים, גדולה, (ילדי עלית הנוער), באוניה מפליגה, בדרכנו ארצה.
צדק אבי, "היה זה מטוס ששיחרר שובל עשן לבן, ולא פתיחתם של שערי שמים"...
פתאום נפתחו שערי השמים...
יום חמישי אחד. שעת צהריים מוקדמת הילד, בן השבע, בדרכו חזרה מבית הספר, מספר: "פתאום ראיתי השמים נפתחים, מתחלקים לשניים.
כילד יהודי שפקד לעתים, עם אביו, (בעיקר בחגים), את בית הכנסת, האמנתי, שנפתחו שערי השמים. הייתי בטוח זה מה שקורה, ולבי הקטן החל הולם בחוזקה מהתרגשות, ומיהרתי לבקש מאלוהים, צרור בקשות.
ביקשתי שאבא שלי יביא לי כלב קטן, שיהיה רק שלי. וגם זוג אופניים חדשים במקום האופנים הישנים המתקלקלים כל הזמן.
ובאמת זמן לא רב מאותו יום, כמה ממשאלותיי התגשמו. המשאלה שאבא שלי יקנה לי אופניים חדשים, הייתה משאלה קלה. שני רחובות מהבית שלנו, עמדה חנות לתיקוני אופניים, ואבי שעייף לקחת פעם אחר פעם, את האופניים הקטנים שלי ושל אחי הגדול ממני בשנתיים, לתיקון, קנה לנו לשמחתנו, שני זוגות אופניים חדשים.
חזרה לאותו אחר צהריים, בחזרה מבית הספר, כשעיני ממוקדות באותו פתח לבן, ארוך שחצה את השמים הכחולים לשניים, ואני מתאמץ לדלות עוד בקשה מאלוהים, שאולי אני עלול לשכוח, אך השמים התאחו ונסגרו, ושבו להיות כמו קודם, כיפה גדולה כחולה, מעל העיר קזבלנקה.
משאלתי החשובה יותר, שאבא יביא לי כלבלב, גם היא התגשמה, אך בדרך מוזרה.
ארוחת צהריים אחת, שאבי נהג לסגור את האיטליז שלו, ולבוא הביתה לאכול צהריים עם המשפחה. ארוחה שנחרטה עמוק בזכרוני...
באותה ארוחת צהריים, אמי ואבי (מנוחתם עדן), אחי ואנוכי, ילדים קטנים, (שני אֶחָי הבוגרים, באותם ימים, הרחק מעבר לים, חיילים משרתים בצבא הצרפתי).
ישבנו אל השולחן, לארוחת הצהריים. אחרי הארוחה, קם אבי כהרגלו לשוב לעבודתו, ופתאום הוא נזכר באיזה דבר וצחק. "אה, הבאתי לכם משהו", אמר, והכניס ידו לכיס הג'קט שלו והוציא מתוכו, גור כלבים, בן יומו, קטנטן נמומנם, לבן כמו שלג.
המוזר בדבר, לילה לפני כן, חלמתי שאבי מביא לי גור כלבים קטנטן, ובבוקר שכחתי מהחלום, והנה, אבא הביא לי כלב...
לא היה גבול לשמחתנו, שלי ושל אחי. ואני עולז ומקפץ משמחה, ואומר לאבי, "אבא, לפני כמה ימים נפתחו השמים לשניים ואני התפללתי לאלוהים שתביא לי כלב קטן, והנה הבאת לי אותו, וגם אופניים קנית לנו"...
עיניה של אימי התמה, אורו, "ספר מוהיז, ספר, מה ראית?"
ואבי משועשע, שאל, "מה זאת אומרת נפתחו השמים?"
"כן אבא, הסתכלתי בשמים וראיתי איך הם נפתחים לשניים, ושביל לבן כמו עשן עובר ביניהם"...
"ומה קרה אחר כך?" אבא שאל.
"אחר כך הפתח החל להיסגר, עד שנסגר לגמרי, וזהו..."
אבא צחק: "כן, זה די דומה, מוהיז. השביל הלבן שראית, זה עשן לבן, ממטוס סילון, שחרר אחריו, ואתה חשבת שהשמים נפתחו, זה מה שראית", הסביר אבא.
הכלב 'בוֹבִי', גדל איתנו. פיכחותו ושובבותו הפכו אותו לסלברטי בעיני כל ילדים בשכונה. כש'בוֹבִי' חטף לילדים, את הכדור, באמצע משחק הכדורגל, העשוי מגרב ממולאת סמרטוטים, וכל הילדים רודפים אחריו... צחקתי, עלזתי, אהבתי את מעלליו... בובי היה הדבר הכי יקר שאבא שלי הביא לי.
אהבתי את 'בובי', הוא היה ממלא אותי שמחה וגאווה...
שנתיים מאותה ארוחת צוהריים, אבי היקר נפטר ממחלה קשה.
המצב הכלכלי בבית התדרדר, ו'בוֹבִי' שלי נלכד בידי עובדי עיריית קזבלנקה. הם לכדו אותו, יחד עם עוד כלבים משוטטים, ולא ניתן לשחררו.
ואני ילד קטן, בוכה... בוכה... לא אוכל... רק בוכה... לא זוכר מתי הפסקתי לבכות ולהתאבל על 'בובי' שלי?
כמה חודשים אחרי מות אבי, מצאתי את עצמי יחד עם אחי, וקבוצת ילדים, גדולה, (ילדי עלית הנוער), באוניה מפליגה, בדרכנו ארצה.
צדק אבי, "היה זה מטוס ששיחרר שובל עשן לבן, ולא פתיחתם של שערי שמים"...
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
סיפור מרגש מאד.דווקא אני חושבת כן שניפתחו לך השמים.אולי אתה אדם כזה שאלוהים ממלא לו מישאלות.אני בטוחה שמישאלות רבות אחרות שלא ביקשת בפרוש ,אלא רק חשבת שהיית רוצה שיהיה ככה וככה התמלאו לך.האמת?לי זה קרה תכופות בחיים שמישאלות לבי,אפילו שלא חשבתי אותן כמו שמדברים,רק ככה חלפו לי בראש ועברו,התמלאו.שמע,אתה אדם כזה יצירתי שתאמין מה שאספר לך עכשיו.מדהים ואני מוכרחה לספר לך.
נכדתי היפיפיה מתחתנת בסוף ספטמבר.רציתי לתת לה מתנה שתיזכור.אז שאלתי כמה עולה לשאול שימלת חתונה.היא אמרה לי עשרת אלפים שח,אבל לא,את לא צריכה לשלם את זה כשאמרתי שאת זה אני רוצה לשלם.אבל עמדתי על דעתי, ביני לבין עצמי עשיתי חשבונות על החסכונות.מה לפתוח.היום ממש היום,אני מקבלת הודעה מגרמניה,שבתור ילדה שהסתתרה בשואה אקבל סכום חד פעמי ביורו,שבדיוק כסכום שהבטחתי לה.והיום הייתי אמורה לטלפן אליה ולהעביר לחשבונה את הסכום.(היא ילדה טובה,התעקשה שלא אוציא)אז מה אתה אומר על זה?
אכן משהו מסטי קורה לבני האדם, ולא מובן איך זה קורה? טובה'לה.
משהו מחזק את הסברה בדבר קיומו של משהו... מישהו 'המושך בחוטים' וממלא משאלות!...
למרות זאת קיים שוני מסוים באירועים שקרו לשנינו - בקשותיו של הילד (אני), מאלוהים, לקבל אופניים אפשר להבין, אך שאביו יביא לו כלב, דבר מופלא, שהרי הילד אף פעם לא ביקש מאביו שיביא לו כלב!...
ואילו את טובה'לה, לא ביקשת כל משאלה מאלוהים, היית רציונלית וסמכת על עצמך בלבד, לשלם עבור השכרת שמלת החתונה לנכדה. (מזל טוב לנכדה היקרה והמשפחה), וקבלת בהפתעה, המחאה כספית מגרמניה, המכסה את הסכום הדרוש עבור השמלה. סכום כסף שלא ציפית לקבל.
ואומנם צדקת לגבי דברים, שמאוד רציתי להשיג (בניית בית), ופתאום נפתחו לפני "דלתות" עליהן לא פיללתי, שאיפשרו לי להשיג מטרותי...
אכן דברים מיסטים קורים לאנשים שאין להם הסבר!
תודה גדולה טובה היקרה. התייחסותך לסיפור.
סוף שבוע שקט ומהנה. (פרח).
גם אני התרגשתי מהסיפור. . גידלתי בילדותי כלב ואני יודע מה עבר עליך. השמים ניפתחו? יתכן וכן. השאלה אם היה זה זנב עשן שהשאיר אחריו מטוס סילון אינה רלוונטית. אתה ראית שמים ניפתחים גם אם היה זה דמיון. ואכן כשקיבלת כלב קםצת ואמרת שהשמים ניפתחו.
סיפור יפה
סיפורי הילדות של אנשים, משולים למאגר גדול המכיל בתוכו, תמונות ורשמים של ילדותנו, שלא היה להם הסבר, הסיפורים מסודרים ב"ארכיון" אישי של כל אדם מבוגר, בו הוא שומר זכרונות ילדותו, זכרונות של אירועים חשובים אותם הוא חווה.
אמת יעקב, לא רלוונטי לחפש הוכחות אם אכן "נפתחו שערי שמים", או היה זה שובל עשן לבן של מטוס? החשוב הוא מה שהילד האמין כפי שהדברים נראו בעיניו. וכן הדברים שקרו לו בהמשך. המשך המשאיר בפנינו שאלה גדולה בלתי פתורה...
תודה יעקב ידידי. התייחסותך הטובה לסיפור ילדות. אחד מיני רבים בנושא מרתק, שגברת ערבה הציעה לגולשים במוטקה, לכתוב אודותם והעלותם באתר.
סוף שבוע שקט ונעים יעקב ידידי. (חיוך).