בנות צלפחד
פרשת פנחס: בנות צלפחד
הרבה (הרפורמית) גילי צדקיהו
למרות עומס העניינים בפרשת פנחס, שהיא אחת הפרשות הארוכות בתורה, תמיד אבחר להתמקד בבנות צלפחד - ללמוד וללמד עוד נדבך בסיפורן של האחיות הללו, "סיסטרז" של ממש. לאחר שרשרת דרמות – זנונים, מגיפה, רצח, הפרשה נפתחת שוב במפקד. פעילות מוכרת ומרגיעה – מי נשאר לנו אחרי כל מה שעברנו... אבל למפקד יש גם הקשר מרגש – הכנה לקראת הכניסה לארץ וחלוקתה לנחלות על פי גודל המשפחה, ובהגרלה.
בתוך המקצב הרגיל של מפקדים, פלוני בן אלמוני וזה בן ההוא, פתאום הערת ביניים על אחד שלא היו לו בנים, אבל היו לו בנות ואלה שמותיהן. הבנות ששמותיהן מוזכרים במערכה השניה, בודאי תשמענה קולן במערכה השלישית.
אפשר לדמיין את המתח והחרדה בבית בנות צלפחד עולה ביחס הפוך למונוטוניות של המפקד. בשנות הנדודים הן שוות בין שווים, אבל מה יהיה עם ההתישבות בארץ? בעוד אביהן בחיים התנהלו חייהן למישרין, אבל עתה כשיתומות הן וללא אח – מי ישמיע קולן?
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לֵאמֹר. אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.
במדבר כ"ז 1-8
הגדרתן של בנות צלפחד כ"פמיניסטיות הראשונות" היא בעייתית. המושג וגם תפיסת העולם העומדת מאחוריו כמובן לגמרי לא שייכים לתקופתן, ויחד עם זאת אי אפשר שלא להתפעל ולהתפעם מהתעוזה, מהערעור על הסדר הקיים, מהאומץ לפנות כך אל אלהים ואדם. ולאחר ההתפעלות ממעשיהן אפשר להתרגש מההיענות האלוהית והאישור העמוק לבקשתן.
מדרש חז"לי קדום מעז לנגוע בנקודת העומק של סיפור זה:
"כיוון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים לזכרים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם, רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא רחמיו על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל. שנאמר'"טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו' (תהלים, קמ"ה ט)". (ספרי במדבר פיסקא קל"ג).
המדרש מבטא את ההבנה שהסדר המגדרי הנוקשה והמפלה הוא "המצאה" אנושית, לא מוצלחת במיוחד ומנוגדת לצדק ולרחמים, בעוד שהצדק האלוהי הוא שוויוני ולא היררכי.
מדוע לא זכו בנות צלפחד להיקרא נביאות?
דרך משה הן יוצרות שיח עם אלהים המזמין בדיקה מחודשת של חוק התורה. הן, חמש נשים מבנות העם, מעלות שאלה הופכת עולמות, שבני אדם עוד לא בשלים להתמודד אתה. בניסוח שלהן הן מבליטות את זכותו של אביהן להמשכיות ולא את זכותן להישאר יחידה משפחתית, זכותן לנחלה – מקום ומחיה. הן מנסחות את הדברים בצורה שתאפשר למי שרחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות להקשיב להן.
הן פותחות פתח לשאלה אנושית שתוסיף להתקיים, להישאל, להשתכלל דורות רבים מאוד אחריהן, עד שרחמי בשר ודם יתחילו להתאים עצמם למידת הרחמים האלהית. בשאלתן העמוקה הן נביאות, בניסוחה העדין הן חכמניות.
התשובה האלהית היא פשוטה ותמציתית: כן. שתי אותיות המכילות הרבה משמעויות.
כן - אישור בקשתן, כן -אישור פנייתן, כן – נכונות לשינוי, כן – הכרה בכנות כוונתן וראיית המעשה כהתקרבות – התקרבות אל הצדק ועל ידי כך גם התקרבות אל השכינה.
התוספת שלי: לדעתי בנות צלופחד היו מאד אמיצות. רק כמה פרקים לפני-כן קראנו כיצד משה ואלוהים הוציאו להורג את קורח וכל ההולכים אחריו, שערערו על מנהיגותו של משה. והנה קמות אותן בנות, ולפני כל מנהיגות העם "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד", דורשות את שינוי החוק והמנהג. בזכות נחישותן וחוכמתן הן הצליחו לחולל מהפכה זוטא בנושא שהיה מאד חשוב באותה תקופה – חלוקת הנחלות.
הרבה (הרפורמית) גילי צדקיהו
למרות עומס העניינים בפרשת פנחס, שהיא אחת הפרשות הארוכות בתורה, תמיד אבחר להתמקד בבנות צלפחד - ללמוד וללמד עוד נדבך בסיפורן של האחיות הללו, "סיסטרז" של ממש. לאחר שרשרת דרמות – זנונים, מגיפה, רצח, הפרשה נפתחת שוב במפקד. פעילות מוכרת ומרגיעה – מי נשאר לנו אחרי כל מה שעברנו... אבל למפקד יש גם הקשר מרגש – הכנה לקראת הכניסה לארץ וחלוקתה לנחלות על פי גודל המשפחה, ובהגרלה.
בתוך המקצב הרגיל של מפקדים, פלוני בן אלמוני וזה בן ההוא, פתאום הערת ביניים על אחד שלא היו לו בנים, אבל היו לו בנות ואלה שמותיהן. הבנות ששמותיהן מוזכרים במערכה השניה, בודאי תשמענה קולן במערכה השלישית.
אפשר לדמיין את המתח והחרדה בבית בנות צלפחד עולה ביחס הפוך למונוטוניות של המפקד. בשנות הנדודים הן שוות בין שווים, אבל מה יהיה עם ההתישבות בארץ? בעוד אביהן בחיים התנהלו חייהן למישרין, אבל עתה כשיתומות הן וללא אח – מי ישמיע קולן?
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לֵאמֹר. אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.
במדבר כ"ז 1-8
הגדרתן של בנות צלפחד כ"פמיניסטיות הראשונות" היא בעייתית. המושג וגם תפיסת העולם העומדת מאחוריו כמובן לגמרי לא שייכים לתקופתן, ויחד עם זאת אי אפשר שלא להתפעל ולהתפעם מהתעוזה, מהערעור על הסדר הקיים, מהאומץ לפנות כך אל אלהים ואדם. ולאחר ההתפעלות ממעשיהן אפשר להתרגש מההיענות האלוהית והאישור העמוק לבקשתן.
מדרש חז"לי קדום מעז לנגוע בנקודת העומק של סיפור זה:
"כיוון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים לזכרים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם, רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא רחמיו על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל. שנאמר'"טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו' (תהלים, קמ"ה ט)". (ספרי במדבר פיסקא קל"ג).
המדרש מבטא את ההבנה שהסדר המגדרי הנוקשה והמפלה הוא "המצאה" אנושית, לא מוצלחת במיוחד ומנוגדת לצדק ולרחמים, בעוד שהצדק האלוהי הוא שוויוני ולא היררכי.
מדוע לא זכו בנות צלפחד להיקרא נביאות?
דרך משה הן יוצרות שיח עם אלהים המזמין בדיקה מחודשת של חוק התורה. הן, חמש נשים מבנות העם, מעלות שאלה הופכת עולמות, שבני אדם עוד לא בשלים להתמודד אתה. בניסוח שלהן הן מבליטות את זכותו של אביהן להמשכיות ולא את זכותן להישאר יחידה משפחתית, זכותן לנחלה – מקום ומחיה. הן מנסחות את הדברים בצורה שתאפשר למי שרחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות להקשיב להן.
הן פותחות פתח לשאלה אנושית שתוסיף להתקיים, להישאל, להשתכלל דורות רבים מאוד אחריהן, עד שרחמי בשר ודם יתחילו להתאים עצמם למידת הרחמים האלהית. בשאלתן העמוקה הן נביאות, בניסוחה העדין הן חכמניות.
התשובה האלהית היא פשוטה ותמציתית: כן. שתי אותיות המכילות הרבה משמעויות.
כן - אישור בקשתן, כן -אישור פנייתן, כן – נכונות לשינוי, כן – הכרה בכנות כוונתן וראיית המעשה כהתקרבות – התקרבות אל הצדק ועל ידי כך גם התקרבות אל השכינה.
התוספת שלי: לדעתי בנות צלופחד היו מאד אמיצות. רק כמה פרקים לפני-כן קראנו כיצד משה ואלוהים הוציאו להורג את קורח וכל ההולכים אחריו, שערערו על מנהיגותו של משה. והנה קמות אותן בנות, ולפני כל מנהיגות העם "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד", דורשות את שינוי החוק והמנהג. בזכות נחישותן וחוכמתן הן הצליחו לחולל מהפכה זוטא בנושא שהיה מאד חשוב באותה תקופה – חלוקת הנחלות.
תגובות
3
אהבו
0
996
איתן 3
בנות צלפחד
מירה10
אכן, דוגמה להתנהלות אמיצה וחכמה, מתוך המקום של חיפוש אחר הצדק. אמנם בהמשך, כדי לממש זכותן זו על האדמה, עליהן להינשא רק לאנשים מבני השבט שלהן, אך עדיין אין זה מוריד מערך המעשה שלהן.
איתן 3
תודה מירה
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות