תאי זיכרון מתים.

ועם הזמן והגיל
אותך אני שוכח אהבתי הראשונה
אי שם שהייתי צעיר.
אבל לא רק את שמך, את דמותך
שוכח מקומות, שמות, אנשים
ואני מחליט שאם תאי המוח שלי מתחילים למות
עדיף שאזכור את העכשיו:
כי העבר לא יחזור העתיד אי וודאות.
אני נאחז ברגעים קסומים שלא יחזרו
איך אשמור אותם לעת זיקנה?
אולי אכתוב על דפים כמו פעם
או במחשב אפתח תיקיה
ואולי איאחז בהם חזק
אזכור רק אותם
ואז אחייך על ימים שהיו לי טובים
כשהייתי ממש צעיר...