איך זה מרגיש לחזור לשגרה?

רגשות מעורבים כמובן... נסענו לכמה ימים בדרום ונהננו מהמדבר הקסום ומזמן איכות משפחתי כיפי, בילינו המון זמן עם המשפחות שלנו ועם הילדה המדהימה שלנו, אכלנו טוב מאוד מאוד.

אבל, מתחשק לי לחזור לצעידות בוקר עם הכלבים, לשגרה, לשקט שלי, לעבודה, לעשייה, למוטק'ה, לחיים עצמם :)

מה אתכם?

לי יש עונג גדול מכל אחד מימות השנה!

אני משתדל ובדרך כלל מצליח להנות מכל יום חול--שבת--וחג!

ולכן אין לי בעיה לעבור מן האחד לשני, 

תקופת חגי תשרי השנה היתה נהדרת וקסומה! גם הייתי עם משפחתי הנהדרת, ראיתי (הרבה יחסית)את כל ילדי (ארבעה במספר) ואת נכדי(חמישה מתוקים) ביליתי, היתי בים, ביערות, במערת נטיפים נחבאת בצפון,  על משטח קרוב לשמים בבית-ג'אן,

ביליתי עם חברים,"שרפנו" בשר על האש...נחתי המון...מה עוד אוכל לבקש??

היום חזרתי לשיגרת עבודה, כף להיות כאן עם החברים ועם העבודה המעניינת...

מה עוד אוכל לבקש מלבד התפילה להמשיך להיות בריא כדי להנות מכל השפע הזה!

בכל בוקר אני מודה להשגחה, לאלוהים, לטבע, ולבלתי ידוע והידוע שזכיתי!

מאחל לך  ערבה ולכל חברי 'מוטקה' כולם כולל כולם המון בריאות שמחה ואושר!

יוסי רביב

סיפור אמיתי מהחיים (לא שלי)



לאה כאמא וסבתא מסורה, מדי פסח וראש השנה וחגים נוספים, תמיד תמיד מזמינה אליה לסעודת חג את בתה, בנה ונכדיה.



לפני חג הפסח, שוחחה לאה עם בעלה אברהם ואמרה לו: אברהם, עייפתי, כבר אזלו כוחותיי כל פעם, כל פעם, להזמין אלי לארוחות חג. כמה חפצה אני ולו פעם אחת, פעם אחת שאריאל או אביבית יזמינו אותנו אליהם לארוחה.



אברהם שתק וכי מה יענה. הציעה לאה כי לחג פסח הקרב שניהם פשוט יזמינו חבילת נופש בחו"ל כדי להתפנק.



אברהם כבעל אוהב, קשוב ומסור ענה, רעיון נפלא. בואי נבצע אותו.



נרשמו לטיול.



אריאל בנם כשהגיע אליהם שמע מפי אמו את הבשורה כי הפעם אין ארוחה בביתה מאחר ואמא ואבא נוסעים לחו"ל.



הבן עיוות פניו לכדי בכיינות ואמר - אמא, אמא, איך את עושה לנו את זה, איך תשאירי אותנו לבד בחג. אפילו לא עלה בדעתו כי אביבית או הוא יכולים פעם אחת להזמין את הוריו לסעודת חג.



ההורים עמדו על שלהם וקבעו את הטיול כעובדה.



נסעו, נהנו ברמות, חזרו עם חיוכים ואנרגיות חיוביות מדהימות.



כן גם להם מגיע.





 

החגים החלו  במסיבה

תמיד מוצאים סיבה למסיבה.

יום הולדתי חל ב15.9 אולם  הנכדות החליטו שהפעם נחגוג גם לפי התאריך העיברי .

נולדתי בראש השנה וזו הייתה סיבה למסיבה.

כל המישפחה הקרובה (פרט לארבעת הנכדים החרדים) הגיעו למסיבת יום ההולדת ולכניסתה  של השנה החדשה

וואו  ,לראות את המאפים שהכינו הנכדות ולא ..... הלא נעלם ושכחנו מהדייטה

הדבש כיסה את התפוח . . הסוכר החליף את המלח והעוגות קרצו שם בפינה.

מאוחר יותר גילינו שהדייטה התביישה והלכה .

כמה היה קשה לשכנע אותה, את הדייטה , לחזור.

בסוכות מוזמנים להתארח אצל  הבת

למרות הפיתוי למראה השולחן העמוס דאגנו שהדייטה לא תברח

כולם אוהבים ומפנקים אותה העיקר שתישאר.

במאזן הכללי אפשר לציין שהדייטה ניצחה בגדול .

או אולי אנחנו ניצחנו כשלא התפטאנו להאפשר לה לברוח.



.