טרמינל.
חברות וחברים יקרים, סיפור לשבת נכתב ב2012 מעלה אותו בשנית.
טרמינל.
כמה אור? הוא חושב. מנהג עשה לו לקחת איתו, רדיו טרנזיסטור זעיר, לעת יוצא לנדוד למחוזות רחוקים. מעבר לזכוכית המשוריינת על מסלולי האספלט השחור המסומנים באור נגוהות, המראות ונחיתות מתמדת, של מטוסים.
הוא יושב באחד ממושבי ההמתנה, ישיבה מחושבת מדודה, על פי מחוגי השעון הענוד על פרק ידו, וזה הגדול המהפנט התלוי קומתיים מעל, המשיב מבט, אל כל עובר ושב, מתחתיו. שיר עתיק מתנגן- זורם דרך חוט הטרנזיסטור הזעיר הצפון בכיס מעילו, אל אוזנו.
'אור הירח על ההר
לילה לבן בשדות בית לחם,
תן מיילל בקול נשבר,אנא פנה' ...
'לילה לבן'? הוא סח לעצמו, כשמחוגי השעון בקומתיים עמדו מלכת, וברגע הבא דהרו הם, שנים לאחור - לילות לבנים, נוחתים כאותם מטוסים מעבר לזכוכית. כל שנייה מתווסף לילה לבן, רחוק יותר, הרבה במניינם.
לילה לבן מעבר ים - עוצר לילה! - הפעוט בן החמש לא מבין למה החלונות מוגפים וחשוך הבית? הוריו ואחיו הבוגרים מכונסים יחד דואגים. הוא שואל למה? אימו אומרת: 'אחיך דוד לא חזר עדיין'.
ארבע שנים אחרי, אוניה התנתקה מן המזח והפליגה הימה. מתרחקת מאורות הנמל הדועכים לאיטם מאחורי מסך הערפל הסמיך החוצץ בין יבשה וים.
לילה לבן בלב ים- הילד צופה אל עבר האורות המנצנצים באופק, ההולכים וגדלים. אורות המולדת החדשה.
שיר אחר מתנגן באוזניות. הוא מביט בשעון הגדול, מחוגיו רצים על פני השנים מנסים להדביק את הזמן שעצר מאז אותם לילות לבנים - עיניים פקוחות, על גחונו שוכב מול הגדר בבקעה...
מחוגי השעון נעים הלאה - לילה לבן בשחקים. אורות עמומים. פנים חיוורים נרגשים דוממים. המטוסים בדרכם אל... הוא נוגע בדסקיות שעל צווארו, הצפונות עמוק מתחת לבגד, למקרה ו....
למטה האדמה נמה. רק עמודי החשמל רצים כמטורפים להשיג, עד שהם כבים...
מחוגי השעון הגדול, אט, אט מתייצבים על השעה הנכונה. מעבר לזכוכית מטוס נוחת בדממה. גלגליו נושקים ללא קול לאספלט השחור.
רמקול קורא קריאה ראשונה: הנוסעים לניו זילאנד מתבקשים לגשת לשער מספר עשרים ושבע', תודה!
הזמן אינו עוצר מלכת,הזמן גם אינו מרפא עוד צלקות..
והזמן שלך בלילה הלבן שלך רץ מהר מידי לאחור. מביא אותך לכל מיני פינות
באם אולי אתה רוצה להיות, אולי לא רוצה להיות, אבל זהו הזמן שלך
זהו הלילה הלבן שלך, וזה גם יכול להיות הלילה הלבן שלי. כל אחד והלילה הלבן שלו
כל אחד ומנהרת הזמן שלו.
המשך חג שמח וקבל עוד פרח לערוגת הפרחים
שיר, "לילה לבן בשדות בית לחם", מפתח שפתח אותה מגירה בה צפונים היו 'לילות לבנים' רבים, "נוחתים כאותם מטוסים מעבר לזכוכית. כל שנייה מתווסף לילה לבן, רחוק יותר, הרבה במניינם". כל לילה בלבן - תחנה דרכה הוא עבר. 'ניו זילאנד, לא מספיק רחוקה...
תודה סממית תגובתך לסיפור. שבת שלום. שנה אזרחית טובה ומבורכת.
"הזמן אינו עוצר מלכת", נכון,
"הזמן גם אינו מרפא עוד צלקות.." - פעמים מרפא , ופעמים לא.
באחד משירי כתבתי - " מסב פני לאחור בהבנה, ללא חרטה". אומר לעצמי, "אלה חייך".
גם נכון, גילה, אמרת: "וזה גם יכול להיות הלילה הלבן שלי. כל אחד והלילות הלבנים שלו כל אחד ומנהרת הזמן שלו".
תודה, גילה יקרה. תגובתך המעודדת.
חג אורים של אור, לך ובני ביתך. (פרח).
סיפור של תחושות, אהבתי.
כל אחד והדמיון או ההבנה שלו לסיפור.
רוצה לחשוב חיובי, ולוקחת הסיפור ככתוב , לילה לבן בשדה תעופה , כמה נכון , כייף לטוס לחו"ל , המוטו שלי "לטייל זה לחיות"
הבאסה שצריכים להתרוצץ בדרך, בשדות התעופה, לפעמים לעבור לילות לבנים.
יש בלילות הלבנים , מקום למחשבות.
תודה על סיפור יפה.
שבוע טוב
טרמינלים בעולם, מקרינים עוצמה וזרות ובדידות גם יחד. (בעיקר בארץ זרה).הנוסע חש 'תלות', סמויה מסוימת באלה האמורים להטיס אותו אל יעדו.
המראות ונחיתות בשדה, מעבר לזכוכית המשוריינת, ומילות השיר (לילה לבן בשדות בית לחם) מעוררות באיש, לילות לבנים, אותם הוא חווה.
תודה גבי ידידי, התייחסותך לסיפור, המספר סיפור כותבו.
שנה אזרחית טובה - נר אחרון חג חנוכה שמח ומאיר.
טוב לחשוב חיובי, זה מקל להתגבר על הקשיים.
נכון, עד להגעה לעליה למטוס, מוטלות מטלות וטרחה רבה על הנוסעים המבקשים לטוס. וההמתנה הארוכה הנכפת עליו.
תודה גדולה רחל היקרה. התייחסותך לסיפור.
שנה אזרחית טובה ושלווה. (פרח).
טרמינלים משאירים בנו תחושה של מרחבים. אתה ממתין וממתין וממתין...ורואה בדימיון את המטוס שיוביל אותך לעולמות רחוקים.
ההמתנה הארוכה והטיסה המתוחה שבדרך כלל היא לילית מעבירה אותך לעולם אחר. שונה.
שנה אזרחית מצויינת לך ולמשפחתך.שנת המשך יצירה בכל התחומים ומציאת היופי בכל דבר.שנת 2017
טובה, קולגה יקרה לכתיבה יפה.
בבלוג, חברים נפגשים, כותבים ומספרים, מתוודעים, זו לזה, כך כולנו.
אנו נוגעים בארועים שחווינו, מתוך מאגר זיכרוננו. הסטוריה אישית, מעניינת, שכל אחד מאיתנו יכול למצוא עצמו באותן סיטואציות, אם בצבא, באזרחות, מצבים דומים ממש.
סיפורו יכול לדמות ולהתאים לסיפוריהם של חבריו לכתיבה והעשיה.
תודה טובה'לה התייחסותך לסיפור 'טרמינל'.
שנה אזרחית טובה. בריאות ושלווה, לך וליקיריך. (פרח).
בתגובתי לגבי כתבתי - "טרמינלים בעולם, מקרינים עוצמה, זרות ובדידות גם יחד. (בעיקר בארץ ניכר). הנוסע חש 'תלות', סמויה מסוימת באלה האמורים להטיס אותו אל יעדו".
רחל כתבה - "הבאסה שצריכים להתרוצץ בדרך, בשדות התעופה, לפעמים לעבור לילות לבנים".
אתה כתבת - "טרמינלים משאירים בנו תחושה של מרחבים. אתה ממתין וממתין וממתין...ורואה בדימיון את המטוס שיוביל אותך לעולמות רחוקים. ההמתנה הארוכה והטיסה, מתוחה, ובדרך כלל היא לילית, מעבירה אותך לעולם אחר".
חושב שלוש הדעות נכונות, ודאי ישנן עוד דעות.
בסיפור ניתן להבין את רגשותיו של הדובר - "הוא יושב באחד ממושבי ההמתנה, ישיבה מחושבת מדודה, על פי מחוגי השעון הענוד על פרק ידו, וזה הגדול המהפנט התלוי קומתיים מעל, המשיב מבט, אל כל עובר ושב, מתחתיו, הוא חושב, "כמה אור"... רוצה לומר: כמה העולם גדול עליו?...
תודה יעקב ידידי. התייחסותך לסיפור 'טרמינל'.
בריאות ושלווה, שנה אזרחית טובה לך ויקיריך. (חיוך).