פגישה.

פגישה.            
'אהלן, אהלן, מוישיק...' 
"אהלן, שייקה... אהלן 
יהודה'לה"... 
"וואו כמה זמן לא התראנו?...
'המון... המון שנים...' 
"כמה?"...
'מה התאריך היום?' 
"היום, ג' בטבת, ראשון, לראשון 
אלפיים ושבע עשרה..." 
'וואו, חמישים שנה, ויותר... 
איך הזמן טס, לא להאמין?' 

'מוישיק, מוישה'לה, מה נשמע? 
ספר אשה יש?... ילדים... ממשיך לצייר?' 
"כן, אשה, ילדים, נכדים גם... אלה הם החיים"... 

'למה אתה נבוך פתאום, מוישה'לה? 
"מוישה'לה", מוסה, מוישיק, נו באמת, 
מה אנחנו עדיין נערים בקיבוץ, להמשיך 
לקרוא לי מוישה'לה?" 

'נכון, גם אני כבר לא קוראים לי שייקה, 
מזמן, קוראים לי ישעיהו...' 
'ואני יהודה, בלי לה...' 

"או קיי, יהודה... ישעיהו, יקיריי 
זוכרים איך הלכנו מכות עם 
הקבוצה היריבה בכדורגל?"... 
'זוכרים...' 
"והעונש, שבוע ימים לשטוף סירים, 
כשסחבנו העופות מהלול, זוכרים?"... 
'זוכרים, שובבים היינו'. 
"הגידו, רעיי יקיריי, איך קורה 
שנפגשנו היום, אחרי כל כך הרבה שנים? 
ולמה אתם מחייכים?"... 
'כי מזמן אנחנו לא פה, מחלות, אתה יודע, 
לא יצאנו מזה. שנינו כבר למעלה. אתה גם כמעט, 
אבל אתה יצאת מזה...' 
"רגע, אתם לא בחיים? והפגישה הזאת, איך?"... 
'זאת פגישה בזיכרון, מוישיק, בזיכרון'...