סיפור או לא סיפור

גם וגם....

אין לדעת באופן גורף.

ישנו השערות, חקירות פרשנויות.

כשמשאירים עם עבדים  לחכות במדבר ללא אמונה 

ללא תנאי. הם זקוקים למשהו להאחז, להיתלות בתקווה 

שהם לא הפקר.. הם נזקקים נואשות להוכחות כמו: ניסים, אותות התגלויות וכו'

ואם אלה חסרים, הם מרגישים אבודים. ללא תקווה או אמונה.



כמו ילד קטן שלא מבין לאן אמו נעלמה ואם היא תשוב אליו.



מה?

והאמונה באלים/אלילים ויצירת צלם שמייצג/מסמל אותם שונה מאמונה

 במקומות קדושים, אדמה קדושה,ספרים קדושים ו...בני אדם קדושים.

ובכל זאת משה כבד הפה היה אישיות של מנהיג שהנהיג חרף ההצקות, הקיטורים,הספקות של " צאן מרעיתו".

ולא כאן המקום שיכול להכיל את משה. וגם העם לא ידע להעריכו בזמנו. לעומת זאת לעגל הזהב, היה בעיניהם

איזה ערך עליון (כמו קמעות) יחסי. 



וכך .

גם היום.

כשהעם " הנבחר" -נמצא בארצו. 

ו" מנהיגיו"  הנעלים סוגדים למה ש=עגל זהב ונהנתנות.

והעם הפראיירים האהבלים נותנים את כל מה שלהם עד כדי התרוששות רוחנית וכלכלית

כדי לאפשר ל"מנהיגיו" העכשווייים לחגוג על חשבון העם , לדרוך על גוויתו המפרפרת

ויש כאלה שאומרים: אלוהים עזור לנו! או כמו הברסלבים שצועקים ביערות: "אבבבבבבבבבבבבבבבבבבא"



ואבא משה הוא הנער שתעה ביער.



סלח לי שנסחפתי כי איכפת לי וכואב לי.

אז אני צועקת :"אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאֱֱֱֱֱ,

אך גבעה 24 אינה עונה.

 

לכל המגיבים שלום ותודה,



אחד-העם ממנהיגי הציונות הרוחנית, אדם חילוני,שחי בסוף המאה ה-19 תחילת המאה העשרים, שכתב  הרבה על דמותו של משה וראה אותו כסמל, כתב שאין זה משנה מה האמת ההיסטורית לגבי משה. מה שחשוב הוא כיצד דמותו עברה במסורת הספרותית . בגדול אני מסכים איתו, אבל בכל זאת חשוב לדעת האם יש אמת היסטורית בסיפורי התנ"ך.



כל טוב