העולם בו אנו חיים.
לא, לא עולם האדם....
אני חוזרת מקניות, אני לבדי. השקיעה אך זה הסתיימה. "ואור חשך בעריפיה": גושי העננים אפורים, אך בשולי כמה מהם - פסי אש. "לענן אפור יש לעתים שוליים של אש", אני מהרהרת בצמוד לפתגם האנגלי הידוע.
עכשיו על הספסל ליד הבנין שלי, ועיניי עדיין בתמונת השמיים - השמיים היפהפיים, הזכים , הנרחבים,שעבים עכשיו רובצים או שטים בהם,השמיים הנותנים לי הרגשת רווחה כה גדולה. אין רגע דומם שם, בשמיים. על פני האגם האוירי התכלכל אפרפר עבים שטים, נקלשים, הכל משתנה מדי רגע.צלליות של שתי צפורים גדולות - עורבים? צוצלות? חוצות את האויר, וכמה צפורים קטנות (דרורים?) בעקבותיהן. תודה לרגעי הלבד והשקט שנתנו לי את ההזדמנות להבחין בצפורים. כמה מאתנו חולקים תשומת לב למעופן הנפלא? כמה מאתנו חולקים בכלל תשומת לב לבעל החיים המרתק היפה הזה שהעולם בו אנו חיים עשוי גם ממנו?
פרֵיחה במכונית גדולה גולשת ברחוב ומחנה את מכוניתה ממש מול פניי. לא מימיני, לא במגרש הצמוד, השני. דווקא מול פניי. גסות הרוח האופיינית לערסים מעצבנת אותי. אני קמה ונכנסת לבית.
תוך חצי שעה יורד החושך.
תיאור שריגש באופן מיוחד
נוגע, אותנטי
מרגישה כאילו הייתי שם.
קטע"כמו ענן אפור עם שוליים של אש"
כשכתבת פריחה חשבתי שהכוונה לפריחה (כמו כליל החורש ..למשל).
למה בחרת לך כינוי די הומוריסטי זה?
ק ר אתי פע מיים של וש
אה בתי את הת אור של ה שמ ים
גם אני עי ני נשו אות לש ם המ ון
ומ צ יי רת לי עו לם במ י לים
על מה שרו אות עי ני ומ די מיי נות
י פה
אב יה
לא אביה 55.
ואת צודקת זה כינוי שבחרתי לאחר שהודבק לי ע"י חברותיי +בן זוגי
שם זמני.
מאידך בלתי מחייב. עד שאנחת סופית על קרקע בטוחה.
כתיבתך מכניסה את הקורא לתוך התיאור היפהפה.
בכלל אוהבת לקרוא את תגובותייך וכמו שאמרת הרמה אכן גבוהה.
אפרת 7