האל הנומיסטי

דמות האל הנומיסטי במקרא
כפי שציינתי ברשימתי הקודמת, האל הישראלי מופיע במקרא לעיתים כאל נומיסטי מאיים מפחיד ובלתי מובן, לעיתים מופיעה דמות האל כאל ראציונלי, מיטיב או מעניש, אך נגיש לשכל האנושי. ה' מופיע כאל נומיסטי מובהק בפרשה שלנו, (ויקרא פרק י), בסיפור בסיפור על האלוהים הרוצה להרוג את משה בדרכו להוציא את העם ממצרים, ובסיפור על המתת עוזה, כשאחז בארון ה'. ננסה לראות כיצד התמודדו הפרשנים עם מקרים אלו לאורך הדורות.
בפרשתנו האל הממית את בניו של אהרון מתגלה כאל נומיסטי מובהק, אל מפחיד, שאי אפשר להבין מפשט הטכסט את מעשיו:
ויקרא פרק י
וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם:
(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:
(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֤ק לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן:
ברור כי פרשנים לאורך כל הדורות לא יכלו שלא לנסות לפרש את המעשה המוזר הזה, ולהכניס מעט הגיון באירוע הטרגי הזה. מדרש ויקרא רבה מסביר כי נעשו שלוש עברות ע"י הני אהרון: 1. הם חדרו לחלק הפנימי ביותר של המקדש; 2. הם חטאו בחטא הביאם קורבן שלא נצטוו להביאו; 3 . הם הקריבו אש זרה, כלומר הכניסו למקדש פחמים מתנור ולא מן המזבח. עולם התנ"ך פוסל את שתי האפשרויות הראשןנות כמנוגדות לפשט הטקסט, ומקבל את האפשרות שחטאם היה שלא השתמשו  בגחלים מאש התמיד (עולם התנ"ך, ויקרא, עמ' 63). ואני שואל, האם על טעות כזו ממיתים?
אחד משיאי הנומיניזם מצוי גם בסיפור על האלוהים הרוצה להרוג את משה בדרכו להוציא את העם ממצרים:
שמות פרק ד
וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְקֹוָ֔ק וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:
(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:
(כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת:
חז"ל התקשו מאד להסביר את מה שקרה בסיפור הזה, והעלו הסברים שונים ומנוגדים. המחקר המודרני סבור שיש כאן סיפור מיתולוגי – אלילי. בשעת דבר וסכנת כליה העלה האל כרונוס את בנו יחידו לעולה לאביו אוראנוס, ע"י שמל את עורלתו ואילץ את בעלי בריתו לנהוג כמוהו (עולם התנ"ך, שמות, עמ' 50).
מותו של עזא (עזה) (שמואל, ב, פרק ו)
"וַ/יָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַ/יִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶל־אֲר֤וֹן הָֽ/אֱלֹהִים֙ וַ/יֹּ֣אחֶז בּ֔/וֹ כִּ֥י שָׁמְט֖וּ הַ/בָּקָֽר׃ ז וַ/יִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּ/עֻזָּ֔ה וַ/יַּכֵּ֥/הוּ שָׁ֛ם הָ/אֱלֹהִ֖ים עַל־הַ/שַּׁ֑ל וַ/יָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָ/אֱלֹהִֽים׃ ח וַ/יִּ֣חַר לְ/דָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּ/עֻזָּ֑ה וַ/יִּקְרָ֞א לַ/מָּק֤וֹם הַ/הוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַ/יּ֥וֹם הַ/זֶּֽה׃ ט וַ/יִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה בַּ/יּ֣וֹם הַ/ה֑וּא וַ/יֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖/י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃ י וְ/לֹֽא־אָבָ֣ה דָוִ֗ד לְ/הָסִ֥יר אֵלָ֛י/ו אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה עַל־עִ֣יר דָּוִ֑ד וַ/יַּטֵּ֣/הוּ דָוִ֔ד בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱד֖וֹם הַ/גִּתִּֽי׃
בעולם התנ"ך מודים כי כל ההסברים שנתנו לא מניחים את הדעת. דברי הימים רומז כי הייתה התרשלות בנוהל העלאת הארון הראשונה, כאשר דוד השתמש בזרים לפעולה הזו, שתוקנה בהעלאת הארון השניה. לדעת מפרשי עולם התנ"ך, הכוונה הכללית היתה להראות "שהיגלותו של אלוהי צבאות ישראל הריהי עלומה ונוראה, ולפיכך יש לדקדק בריחוק ממנו, וביראת כבוד כלפיו". (עןלם התנ"ך, שמואל ב, עמ' 64).
אפשר לראות בהופעות אלו של ה', שרידים אליליים שנותרו במקרא. מכל מקום בספר ויקרא בפסוקים הקרובים למות בני אהרון, יש רצון שיטתי להציג דמות אל מסוכן, שעצם עבודת הכוהנים בשרותו היא סכנת חיים ולכן ההדגשה הרבה כי העונש לכוהנים על כל סטייה מהוראות השם הוא מוות:
ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת יהוה ולא תמותו כי כן צויתי   (ויקרא, ח, לה)

וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק: (שם, י, ב)

רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה.  ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה שם, י, ו)

יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: (שם, ט)

לא נעים להכיר בכך אבל זאת האמת, האל שלנו, לפעמים אל מפחיד, מאיים ולא ראציונלי.
שבוע טוב,
איתן