מה חדש? מחלקים כרטיסים להצגה 'השליח'

זה יישמע טריוויאלי ושטותי אבל הרגע הרציני ששינה לי את חייה היה בדרך לטיול לירושלים עם המורים. ראיתי את המורה שיושב לידי מחזיק את הכסא שלפניו כמו ילד קטן. הסתכלתי על החלון ופתאום הבנתי שהטיול הוא לא המקום שאליו מגיעים אלא הדרך שאנו עושים לשם ובחזרה. כל החיים חיכיתי בטיול למקום שנגיע ולא נהנתי מהדרך.

טוב להסתכל לאחור ולנתח את הארועים  ולנסות  להגיע למסקנות עם השלכות למה שקורה היום בחצר האחורית שלנו שהרי רצח ברנדוט בוצע על ידי אירגון קיקיוני שהיה בשולי המאבק אולם מכתו הייתה מכאיבה.  והשאלה המתבקשת האם רצח ברנדוט הזיק למאבקנו ? 

להבדיל ,אפשר לשאול את אותה שאלה לגבי האירגונים הקקיוניים שמכים בנו במקום הכי רגיש שלנו. במוסריותם של חיילי צהל ובדעת הקהל  העולמי . שאלה מתבקשת לאור סרובו של ראש ממשלת ישראל להפגש עם שר החוץ הגרמני  אם יפגש עם אירגון שוברי שתיקה שגרמניה  גם מממנת את האירגון הקיקיוני הזה .

אני חושב שתגובה מספר 3 של יעקב גרשון איננה במקום. נתבקשנו לספר על חוויה אישית ואין זה המקום לערב בו פוליטיקה. אני מניח שיש גם חברים שאינם רואים ב"שוברים שתיקה" ארגון קיקיוני. אספר על חוויה אישית:

בנדודי בעולם עשיתי נסיעת לילה באוטובוס בהודו. לאחר שהגענו ליעד התברר לי כי ישנתי כל הדרך ומישהו חיטט לי בתרמילי הקטן שהיה מונח בין רגליי. בחיטוט הזה "נעלמו" לי 800 דולר במזומן. מספר ימים לאחר מכן שאלתי את מורתי לבודהיזם (נזירה ממוצא שוויצרי) - איך ניתן להסביר את התופעה מבחינה קארמאתית מבלי להרגיש כעס. תשובתה: "תחשוב שהיה בן-אדם שהיה זקוק לכסף יותר ממך". מאז אני מנסה לחשוב מחשבה חיובית כזו, בכל סיטואציה "מרגיזה". 

היום אנו על סף חגיגות עצמאות מדינתנו ה-69  ואנו מתמוגגים בכיף על כי המדינה התפתחה וממשיכה להתפתח כל כך יפה כל המחלוקות שזה אך טבעי לא יקלקלו את יופיה של הארץ הנהדרת שלנו וכל יום מברכים ומודים על כי היא שלנו !!!