ספירת מלאי זמנית

בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מהעולם."
ילדות נערות בגרות צבא וזהו, החיים עצמם, ומה עכשיו   ? יצאתי לעצמאות אישית והתחלתי לפרנס את עצמי תמיד עצמאי, איש צעיר די מצליח גיל עשרים וחמש נשוי טרי דירה בלי חובות ורכוש. מתחיל להעסיק שכירים, העסקים גדלים ואיתם  האחריות העבודה נמשכת לעיתים לתוך הלילה בשנת שישים ושש  נולד בכורי קצת לפני מלחמת ששת הימים .בין לבין הרבה ימי מילואים וכל מיני מבצעים צבאיים שאחריהם קיבלנו אותות .בין לבין נולדה ביתי .מלחמת יום כיפור. עבר הזמן והשתחררתי מהחובה לשרת במילואים. במקביל שני ילדי שרתו בסדיר שניהם גם הוא וגם היא קצינים ומה אני ? אין צורך בי יותר. אבל אני פטריוט! ועוד התנדבתי על חשבוני וזמני לשרת לא קיבלתי את העובדה שזמני עבר אבל אני במלוא אוני מה פתאום שישחררו אותי ממילואים. היום בדיעבד אני חושב איזה טיפש הייתי  ,,,, הזמנים אחרים. הקייצר, עשיתי חשבון שסך כל הזמן שנתתי לצבא מחיי כולל שרות החובה מסתכם סביבת עשר שנים !!  כ % 25 מחיי הבוגרים. כנראה לא סתם הארכתי דברים בנושא. ובינתיים השנים חולפות הבן התחתן ואחריו הבת והבית התרוקן והרגשנו ריקנות אשתי ואני והתגרשתי. הכל התפרק גם המשפחה אין יותר ימי הולדת משותפים אין ביקורים משותפים. החברים שהיו  נעלמו .עצוב. 
בינתיים הכרתי את זוגתי חברתי לחיים הצעירה ממני שנות דור. יפיפייה אמיתית בעלת נשמה יתרה, חכמה אהובה ואוהבת אכפתית איכותית ודאגנית לשמר את אהבתנו, והחיים איתה תוססים ומלאים. אין רגע משעמם מחזירה לי את נעורי .מטבע הדברים גם החברה בה אנו נמצאים צעירה ממני ומתייחסת  אלי כעובדה מוגמרת אנחנו ביחד כבר מעל שנות דור יחד. 
אני סבא לשישה נכדים  (הגדול חייל) שנולדו כבר לתוך הזוגיות שלנו והאהבה בין זוגתי לבינם אינה ניתנת לערעור. 
אם שמתם לב לפתיח שבפוסט אני נמצא בגילי בין "השיבה לבין הגבורה" והמצב מעלה בי לאחרונה מחשבות פילוסופיות ומוסר כלייות היכן הייתי היום אילו לא התגרשתי והאם יכולתי לנווט את חיי אחרת. באחד המפגשים עם בני בכורי (והוא בגיל חמישים ! ) נדהמתי כשהעלה את הנושא של פרוק הנשואים וההשלכות שנגרמו לאי היכולת להיות יחד הכולל את גרושתי בחגים, השיחה היכתה בי כברק ביום קייץ הערה ערערה את שלוות נפשי, האם לסיבה שגרמה לי בזמנו לגירושים אין משקל עדיף  ביחס לרגשותם וכאבם של ילדיי  והאם כל השנים שעברו לא הכהו את כאבם על הגירושים. עמוק בתוכי אני מרגיש כי הכזבתי אותם. גם נכדיי הצעירים ( חמש עשרה ושלוש עשרה) למרות אהבתם לזוגתי מעלים את השאלה מדי פעם : סבא את מי אתה אוהב יותר את הסבתא שלהם או את זוגתי. ואני מתנחם בזוגיות המופלאה שלנו שמעוררת קינאה בן כל מכרנו.
בשורות טובות וחג עצמאות שמח.