מסילת חיי.
חברות וחברים יקרים. משהו סנטימנטלי לשבת. 16.6.17
אָבִי. אִמִּי.
אִמִּי אָבִי, יקיריי, הַשְָּׁניִם עוברות. עשורים רַבִּים חלפוּ מֵאָז נִפְרַדְנוּ וֶאַתֶּם לְמַעְלָה. לֹא פוגש אתכם יותר, אפילו לא בַחֲלוֹמוֹת כיסופין, לָהֶם כָּמְהָה נַפְשִׁי. אַתֶּם בַּמְּרוֹמִים וַאֲנִי כָּאן לְמַטֵּה, מְהַלֵּך במסילת חַיי.
אִמִּי, אָבִי, אֵיך קָרָה, אַרְבַּעַת בְּנֵיכֶם הַטּוֹבִים, דָּוִד וַיּוֹסֶף, זָא'ק, ושָארְל, אחיי הַיְּקָרִים, נִפְרָדוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הֲגַם שֶׁלּא חִכִּיתֶם לָהֶם... "יֵשׁ לָהֶם זְמַן", חֲשַׁבְתֶּם, קיוויתם, אַך לֹא, אֶחָד, אֶחָד בַּקַּיִץ חַיֵּיהֶם, נאספו אליכם...
וַאֲנִי הַצָּעִיר מבניכם שׁוֹאֵל, מַדּוּעַ. מַה החיפזון אלוהים, לִקְטוֹף אוֹתָם טֶרֶם זְמַנָּם, שואל וְאֵין עוֹנה...
אָבִי, אִמִּי הַיְּקָרִים מְאוֹד, מְאוֹד, אַתֶּם וְגַם אַרְבַּעַת בְּנֵיכֶם, אחיי הַטּוֹבִים, לֹא זכיתם לְהַכִּיר נכדיכם היפים. ואנוכי בֶּן הזְקוּנִים, אוֹמֵר טוֹב לִי, כִּי מַאֲרִיך יָמִים. שָׁנִים הַרְבֵּה אַחֲרֵי אחיי, ושואל לָמָּה?
אוּלַי כִּי אַתֶּם שם, בִּקָּשָׁתֶם מהיושב במרומים, הֲגַם שֶׁאֵינֶנִּי מִתְפַּלֵּל לוֹ, ולא סוגד לוֹ, בַּקָּשָׁתָם, זַעֲקָתָם, דרשתם לִפְתוֹח שׁוּב אֶת סִפְרֵי הַחַיִּים, לִשְׁקוֹל שׁוּב, אֶת כובדם שֶׁל חַטָּאֵי כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂי הַטּוֹבִים, שֶׁאוּלַי עָשִׂיתִי? צַעֲקָתָם, אלוהים דָּי, לֹא תאסוף עוד את קָטוֹן בְּנֵנוּ, כְּמוֹ שקטפת אַרְבַּעַת אֱחָיו בַּדְּמִי ימיהם. הֶרֶף יָדְךָ, אלוהים, לֹא עוֹד...
נִרְאָה כי בקשתכם התקבלה, לֵאמוֹר, 'בִנְכֶם זֶה הָאַחֲרוֹן, ייארכו יָמָיו עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה', על זה אֲנִי אוֹמֵר תּוֹדה, גם עַל יָמִים אפורים אוֹתָם צלחתי ושרדתי...
עַכְשָׁיו בַּסְּתָו ימיי חווה אני, יָמִים טוֹבִים הַמְּאִירִים אֶת חַיי.
אומר תודה, עַל זְרִיחוֹת זוהרות, ושקיעות לוהבות בֹּהֶן אֲנִֹי טוֹבֵל.
טוֹב לִי ולרעייתי, לְהַאֲרִיך יָמִים, לְזַכּוֹת לְחַבֵּק בחדווה אֶת נכדינו, ניניכם, הַגְּדֹוֹלִים וְהַקְּטַנִּים המתוקים.
בַקָּשָׁה לי אליכם, הוריי יקריי, שִׁמְרוּ עֲלֵיהֶם, וְעַל כָּל יַלְדֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁלּא יאונה לָהֶם כָּל רָע...
אחיי יקיריי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָתַי נִפְגַּשׁ? רק אומר - אורכם מֵאִיר אֶת דרכי באשר אלך...
שָׁלוֹם אָבִי, אִמִּי. אחיי היקירים, שָׁלוֹם...
אלה הם נפתולי החיים .תמיד יהיו הכיסופים לאובדן של ההורים ולאחים שבחיינו
ומה אפשר יותר לבקש ממה שכתבת שטוב לך ולרעיתך ולנכדיך ובריאות לכל.
והתפילה והבקשה להאריך חיים לחבק בחדווה את הנכדים
והנתיב החשוב באמת ככתוב במשלי .שמע בני מוסר אביך ולא תטש תורת אימך.
כמו שכתבת. אורם מאיר את דרכך באשר תלך
שבת שלום
"נפתולי החיים". כתבת.
אכן, רחל. משפט המכיל את נפתולי מסילות חיינו.
בריאות ונועם, רחל היקרה. (פרח).
היה לי קשה להגיב העניים דמעו, התרגשתי עד למאוד,
אכן סיפור מרגש, ותפילה בלבי תאריך ימים ושנים, ותחבק נינים לו יהי,
קשה להעריך את גודל השקעתם של הורינו, בנו.
כשחושבים את נתינתם, גוברת אהבתנו מלווה בגעגועים אליהם.
תודה גדולה מיכאל ידידי, לא עלה בדעתי לגרום צער, רק להעלות את זיכרם לנגד עינינו.
בריאות שמחה ואריכות ימים. לך וליקיריך.
ילדים היינו, נגררים אחרי סינורה של אמא, ומחכים לאבא שיבוא כבר מהעבודה, ויביא לי קולר ל'בובי' שהבטיח להביא...
עם השנים הפכנו בעצמנו להורים, והבטחתי לילדי הקט, להביא קולר ל'בל'. גורה קטנה צמרית לבנבנה...
בני בגר, גם הוא הביא רצועה עם קולר ל'חומי'.
ואני חושב, כמה רחוק אני היום מהילד הקטן שקיבל קולר מאביו, עבור 'בובי'...
תודה גדולה נעמה יקרה, תגובתך המאירה.
בריאות נועם ושלווה לך וליקיריך. (פרח).
סיפור חיים מרגש
אנו כואבים את מות ההורים למרות שזו דרך החיים. להביא ילדים לעולם לגדל ולחנך ולהתוות את דרכם ועתידם ולפנות את הבמה.
לא כך כאשר ניקטפים צעירים שטרם השלימו מסלול . מסלול שיש בו הנאה מהפירות שיצרו. לראות את הילדים והנכדים גדלים ותופסים את מעמדם בחברה.
.האם זו טעות של הטבע שלוקח אותם טרם זמנם?
סיפור חיים שהעצב והשימחה מככבים ביחד.
הוריך ואחיך לבטח יושבים למעלה ומתפלליעם עבורך. אומרים על כך שיש אלוהים. אני שייך למאמינים. ואני יודע שגם אתה. . אז תמשיך לשאוב את המיטב מהחיים . יש לך למעלה צופים שמחזקים את ידיך
/אנו כואבים את מות ההורים למרות שזו דרך החיים/.
השנים עוברות, דורות מתחלפים. ההורים מסתלקים מן העולם.
בניהם ובנותיהם ממשיכים דרכי אבות, לגדל ילדים, ויום אחד הם מתעוררים ומוצאים עצמם בסתיו ימיהם, סבים וסבתות לנכדים.
בקרוב גם הם "ייפנו את הבמה". כמו שציינת - "דרך החיים. להביא ילדים לעולם". ולגדל אותם בטוב.
תודה יעקב ידידי, התייחסותך לסיפור.
שבוע טוב ובשורות טובות.
רק כעת ראיתי את התמונה וגם קראתי את הסיפור,
התמונה הזאת היא מדברת ומספרת את הסיפור גם ללא מילים ( תמונה יפה)
קשה נדב להישאר אדיש למילים , ומתוך מילותיך איש איש יכול להקיש גם
על מסילות חיו הוא.
קשה להשאר גם אדיש למילותיך, סיפור מרגש, וכמו שכתבת נפתולי החיים? אכן כך
שבת שלום ומבורך
(פרח)
אכן, גילה, איש, איש ומסילת חייו. תוחלת חייו, אם ארוכה, או קצרה? שלו, של יקיריו וחבריו לדרך.
מידי כמה שנים נפקד אחד מאיתנו, ואנו מלווים אותו בדרכו האחרונה.
ותאווי חיים (כמוני) מעריכים מתת שמים, הם אומרים תודה: ("טוֹב לִי ולרעייתי, לְהַאֲרִיך יָמִים, לְזַכּוֹת לְחַבֵּק בחדווה אֶת נכדינו הַקְּטַנִּים המתוקים.
תודה גילה היקרה. בריאות ונועם, לך ובני ביתך. (פרח).