רגעים.
בן עשר.
על הברכיים. עיניים בתלם, מדלל, גבעול
שדוד, מוציא... גבעול חפץ חיים משאיר,
עובר. גבעול שדוד מוציא ...
רגעים.
ארבע עשרה...
טיול שנתי. אספלט קרוע. ספסלים ארוכים
מקפצים. שמש מעל קופחת... פיות שרים,
צוואר, כפייה. חולצה כחולה, שרוך אדום...
לחייים תמימות, תלתלים שחורים, על יריכי
מונחים...
רגעים.
שמונה עשרה מינוס. לבקו"ם, אין מלווה...
מדים... אוהל הודי, יריעות סוגרות.
מיטה מתקפלת. מזרן עשבים. למפה
מהבהבת. בחוץ כוכבים רחוקים.
לילה ראשון, בסיס טירונים...
רגעים
עשרים... דסקית. סוג דם, A.B...
קנה שחור. מחסנית. רימונים חיים.
מצפן, נעליים אדומות. רגליים קלות,
גבעות. טווחים, מרחקים, טורפות...
שמים אפורים. זיעה קרה, מיתרים מתוחים,
חופה מצילת חיים, אדמה טובה, מחבקת
מחכה...
רגעים
עשרים ושתיים. מדים בארון, פותח חלון...
עצמאי במדבר אנושי זורם, מחפש כיוון...
מחפש את עצמי...
מרחבים גדולים. כלים כבדים. D9. D8...
אבן חלמיש... חצץ מחצבה, גורס...
רגעים.
עשרים ושש.
יער יתיר. טרקטור גלגלים, לתהום מתדרדר,
אתה נשאר...
ג'ורג' ידידי, במרומים, שואל, "מתי אתה בא?"...
תקציר קורות חיים, מי יתן ויהיה המשך.
מקל סבא. ופנס להאיר חושך,
יד ביד עם סבתא נשענת תומכת.
מתחת ירח וכוכבים, גם נינים עם שאלות מה? כמה? למה?
רגעים - כציוני דרך, אותן עברנו, בנקודת זמן, נקודות שתוארו בשיר.
כתבת: "יד ביד עם סבתא נשענת תומכת. מתחת ירח וכוכבים, גם
נינים עם שאלות מה? כמה? למה?"...
מיכאל ידידי. ברכת אותי באריכות ימים, שנזכה לראות נינים...
הנינים, זאטוטים פטפטנים קטנים אשר ישאלו אותנו, "מה? כמה? למה?"...
ומה עם ג'ורג' ידידי, הניתן לו לחכות שם לבד? חחח.
אנשאלה שכולנו נזכה לאריכות ימים בטוב, , מיכאל ידידי, אנשאלה...
סוף שבוע מאיר. (חיוך).