שקיעה... זריחה...
לחברים היקרים סיפור לשבת.
שעת ערב מאוחרת. מעיין במכתבים שהוצאתי מתיבת הדואר.
חשבונות חיובים למניהם של כרטיסי אשראי... ויזה... ישראכרט... קבלה מהמועצה המקומית, עבור תשלומי ארנונה ומים. גלוית ברכה "יום הולדת" ממקום העבודה, בו עבדתי כמעט מחצית חיי.
"משה... משה"... אשתי קוראת לי, "צא למרפסת, תראה משהו שתאהב"...
"טוב" אני אומר, עוזב בחפץ לב, את דברי הדואר ה'יבשים', יוצא למרפסת...
"תביט מערבה, בשקיעה היפה, וגם בלבנה העולה במזרח, מנגד"... אומרת אשתי, "תראה איזה יופי".
אני מביט מערבה, שמש אדומה, כדור אש מעל קו האופק, נוגע בצמרות עצי החורש הפרושים כמרבד ירוק כהה מעל הגבעות הנמוכות המקיפות את הישוב. כתום בוהק צובע את השמים ולבי נמס כמו חמאה בלהט שמש... שמים מוכתמים קרני אור אחרונות, ההולכות וכבות. "אלוהים, איזה יופי", אומר בליבי, "שלא יגמר לעולם", חיזיון מרהיב, מלא הוד. תמונה מצוירת במכחול לוהב של הבריאה, באור דמדומים אחרון...
מסב פני, מזרחה, שם נשואות עיני רעייתי היקרה, צופה בלבנה, ירח גדול כסוף, פניו מסורגים גידים עדינים, מוארים בקרניים אחרונות, שט בתוך הכחול. לבנה עטורה הילה זוהרת כהינומה סביב פני כלה, מוארים...
רגליי נעות מעצמן לעמוד לצידה של אשתי, לאחוז בידה. "שלנו"... לוחשות שפתי, נרגש, בקושי יוצאות המילים מפי.
"כן, שלנו" היא אומרת...
שבת שלום וסוף שבוע טוב.
כל שאנו אמורים לעשות, להתנתק לרגע ממטלות היום, (כמו תכתובת מיותרת) ולהביט ביופיה של הבריאה, יופי הסובב אותנו.
ולהכיר תודה על רגעים מרנינים כאלה בהם אנו זוכים.
תודה רמיאב ידידי, התייחסותך לחוויה.
(נהנה לקרוא אותך) (חיוך).
(ואני, אגב, תמיד חשבתי שאתה נדב ... :))
מעבר ליום, יום הלא תמיד מספק, ומותיר אותנו מעט מאוכזבים, יש במקביל, אפיקים בהירים מלבבים, שדעתנו מוסחת מהם.
כדאי לעצור לרגע ולגעת בהם. לזרום איתם אל המקומות היפים שיובילו אותנו. (חיוך).
מירה יקרה, ציינת: ("(ואני, אגב, תמיד חשבתי שאתה נדב ... :))
כן, לפני 4, שנים או יותר, כשנכנסתי ל"מוטקה", בדף ההסבר, כתוב 'לרשום, שם, או כינוי' של המבקש להצטרף...
הכינוי שעלה באותו הרגע בדעתי, היה 'נדב', כינוי אליו התחברתי מאוד. אולם בכל הזדמנות הודעתי לחברות והחברים לכתיבה, את שמי, 'משה תובל'. ידוע ב'מוטקה',
וכן לחברות וחברים, מתוך ההתכתבות בתיבת 'הודעות אישיות'.
משמח אותי שהעלת את השאלה. חשוב לי שהחברים לכתיבה. ידעו את שמי.
תודה, מירה היקרה, התייחסותך לסיפור. שבת שלווה ומהנה (פרח).
שמח שישנם רגעים של התבהרות מחשבתית, ברגעים אלה אנחנו מסתכלים ב'עיניים חיוביות', אל הסובבים אותנו באהדה, בחיבה...
חבל שהתבהרות מחשבתית זו לא אורכת זמן.
תודה קשת ידידי, התייחסותך לסיפור הקטן, המובא.
שבת שלום בריאות ונחת.
אכן המציאות היום יומית פוסחת מעלינו בהסח הדעת.
בחיים טרופים האלו עם כל הטכנולוגיה והריצה שלנו שאין לה הפוגה.
לא תמיד אנחנו נעצרים לרגע ורואים את פלאי הבריאה.
אכן העולם יפה.
שבוע טוב.
נכון כתבת - "לא תמיד אנחנו נעצרים לרגע ורואים את פלאי הבריאה. אכן העולם יפה".
אכן, חשוב לעצור ולהביט אל יפה הבריאה.
תודה גיטה היקרה. תגובתך המעודדת.
בריאות ושלווה. שבוע טוב ומאיר. (פרח).
וואו . ראיתי את הלבנה ואת ההילה רק מתוך תאורך והתמונה הייתה כה ברורה כאילו הייתי נוכח שם .
מסתבר שאתה צייר טוב וידעת לצייר את המעמד בכמה מישפטים.
יופי של תאור ואחלה של חוויה
מעבר לכתפנו, נמצא האושר, אותו אנו עוטפים ברובדים של דאגה ופחד. .
אם נעצור לרגע ונביט ביופי, באושר הסובב אותנו. הממלא אדם שמחה,
אם רק נציב אותו לפנינו, ולא נותיר אותו מאחרינו. האושר קיים...
תודה יעקב ידידי. בריאות ואריכות ימים לך וליקיריך. (חיוך).
בערוב יום, יש ומתפנה אדם מדאגותיו ורואה בנקודת זמן זו, את יפה בריאה, חיזיון מרהיב, מלא הוד". ואומר בליבו, "אלוהים, שלא יגמר לעולם",
בהרהור שני הוא מגלה כמה הוא הפסיד... כמה החמיץ , מיופיה, הודה המפעים של הבריאה המאירה, המרעיפה מיופיה הבלתי נתפס, משחר יום, ולא רק בערבו של יום.
תודה מלינה היקרה. קטונתי.
בריאות ושמחה. (פרח).