הרצוי/ה לא מצוי/ה והמצוי/ה לא רצוי/ה

הלו הלו אוי ואבוי כל כך הרבה שנים לא היית בזוגיות .

הפסדת את ה"אושר" של החיים וזה "שעת עונג" או "שעת אושר" שתעשה לי ולך הכי טוב בחיים.

לא מעוניינת! שעת ה"אושר" שלי היא לא במיטה. לגבי ה"עונג" יש עוד דברים מענגים חוץ מ -יונים .

אולי את צודקת אולם זו לא דרך חיי. ואני גבר שרמנטי ונראה טוב כל מיטה שרוצה ל"לארח" אותי אני קופץ ראש.

ואני באמת מכל הלב מאחלת לך את כל "שעות האושר" + "שעות העונג" שיהיו מנת חלקך .

ואז עולה בי שאלה שאלתית מי בעצם צודק בכל התהליך?

טוב נעשה רגע חושבים אולי אני שמרנית וצריכה ניעור בחיים . יאללה תזרמי כמו שכולם כמעט עושים .

או שעדיף להיות לבד ולא להכנע ל"תכתיבים" של אחרים?

שלל של דוגמיות לשיחה יכולתי להביא שהתנהלה בין השמרנית לשרמנטי שמתקיים בה הפתגם "אליה וקוץ בה" ואותי זה מצחיק או אולי גם מעציב:

אין לי זמן בערבים אני עסוק .

אין לי זמן בבקרים אני עסוקה.

את לא יכולה לפנות איזה בוקר שיעשה לנו טוב.

אתה לא יכול לפנות איזה ערב שיעשה לנו טוב.

וזו דוגמית של שיחה רק על קצה המזלג

ואז נמאס לגבר ולאישה מ"התנצחויות" הרי ברור שהמטרות והיעדים שלו ושלה לא עולות בקנה אחד ולכן על כוס יין הסתיים לו הסיפור.

ועל משכבם בלילות כל אחד מהם נושא את המחשבות והחלומות.

והסוף ידוע לכל :

כל אחד ואחת ישנים במיטה כפי שמציעים.

ולאחר השינה כל אחד ואחת אוכל את דייסתוו כפי שהוא בישל/ה.

וכמו שאומרים החכמים לאלוהים הפתרונים!!!

וכעת אלחץ על שמור בתחתית הדף ותמיד אחשוב מי בעצם נוהג נכון ?

האישה השמרנית או הגבר השרמנטי ?

(כל דמיון למציאות הוא אקראי )