פרטי-ציבורי

              שלום.  
אסון ירד על משפחתו של הרב רזיאל שבח ז"ל עם הרצחו.
  על האשה , המשפחה הקרובה והרחוקה האנשים אשר היו עמו בקשר מכרים, שכנים, וסתם עמך.
אבל, לא,  לא עם ישראל.   עם ישראל מונה  כשמונה מליון אישה ואיש צעירים יותר וצעירים פחות.
   בהתנהגות נוגעת ללב הגיעה אמו של הרב לבית החולים להודות לאיש מג"ב הפצוע אשר נפגע בזמן חיסול רוב חולית המחבלים.

  ההתנהגות שלה אנושית, וכובשת.
אבל.
  למה ומדוע עם האם מגיע צלם [ קימת אפשרות "לאלבום המשפחתי? אולי] לטעמי המניע הוא אחר לגמרי
    היום ואתמול "מנהג חדש בא למדינה" שופכים את הנשמה החוצה לעמודי העתון לצלמי הטלויזיה,
רשתות חברתיות אין יותר אישי אין יותר אני והקרובים אלי הכל מרוח על הקירות הכל ציבורי חטטני
  ורעשני   במקום בו צריך יותר מכל שקט מגע קרוב אנושי ודין וחשבון
חבל שאת התחתונים אנחנו לובשים על המכנסיים.
                                    שלום על ישראל                           שי