חלק ראשון

"היי איש, אין לי הרבה זמן, האלוהים זימן אותך אלי היום, יש לי חשש לפי חקירה של השב"כ שיפילו עלי תיק תיק.
 החוקר אמר לי שלפי חוק העונשין סע' 114 וזה יכול להגיע לחמש עשרה שנה !"
"מה?? מה כבר עשית? לאן נעלמת ?  מה קרה ? הוא שואל."
 
"תקשיב לסיפור איש, תרשום לך מה שצריך, תקשיב  ואל תפריע, ותשיג לי עורך דין הכי טוב שיש, אתה מבין איש."
 
"טוב הוא אומר לי, שותק, כמו דג אני שותק " אומר.
 
 
אותו היום החלטתי ללכת ולנסות את מזלי לתפוס כמה דגי חרב, יש להם מחיר  טוב מאוד, אפשר למכור ישר למסעדות היוקרתיות.
 
בשעה ארבע כבר רתמתי את סירת הדייג עם הפנסים לספינה, הכל היה מתודלק ומוכן ויצאתי ללב ים. בפעם האחרונה שראיתי להקה כזו זה היה דרומית לאשדוד, אני מפליג באור אחרון של יום, והים מתחיל לגעוש החלטתי לנווט יותר לכיוון דרום מערב אבל ללב ים כך שלא אתקרב לגבול ושלא יזהו אותי חלילה בראדאר כספינת מחבלים.
ניגשתי למכשיר הקשר לשמוע תחזית והודעות מיוחדות, " כאן תחנת החוף לכל ספינות הדייג, כאן תחנת החוף לכל ספינות הדייג, רוח במהירות 45 קשר תגרום לסערה בלב ים ולגלים בגובה שלשה מטר, אני חוזר שנית, רוח במהירות 45 קשר
תגרום לסערה בלב ים ולגלים בגובה שלשה מטר, בחצות  תלך הסערה ותגבר, כל ספינות הדייג נדרשות לחזור מייד למעגן "
אמנם הים היה סוער קמעה, אבל לא נראה לי עד כדי כך. המשכתי קצת, הספינה החלה להיטלטל מצד לצד אבל הרצון שלי לשלל גבר על השכל הישר.
ככל שהתקדם הזמן הסערה הפכה לעובדה, הספינה היטלטלה כמו קופסת גפרורים
הגלים הלכו וגבהו. גשם שוטף החל והראות נטתה לאפס. איתרתי את מקומי, צפון מערבית לאל עריש. אסור לי להיסחף לכיוון עזה אני חייב להצפין ואז לנסות לחזור לחוף לכיוון אשדוד.
הגלים היכו בספינה והגשם הצליף. העיניים צרבו לי והמנוע החל לפתע לקרטע. רק זה חסר לי אמרתי לעצמי, רצתי לחדר הרדיו, MAYDAY MAYDAY   כאן סנונית ארבע
MAYDAY MAYDAY  כאן סנונית ארבע, נמצא צפונית לברדאווילים צפון מערב לאל עריש   MAYDAY MAYDAY ,לא הצלחתי לשמוע תשובה גל עצום חבט בספינה, קול חריקה ופיצוץ אדיר נשמע, הבנתי, במהירות של סילון עטיתי עלי את חגורת ההצלה. גל אדיר שני ניפץ את הגשר, פיצוץ אדיר וקול ריסוק זה הדבר האחרון ששמעתי לפני שהושלכתי למים ואולי איבדתי את ההכרה.."