ליום האשה "מות המשוררת" בקולנוע

"מות המשוררת" בקולנוע
הסרט הזה "מות המשוררת" בא בדיוק בזמן, כן, הוא ודאי לא נכתב על האקטואליה הנוכחית אבל מאז התיק של עמוס ברנס אני אישית אינני שקט כל פעם שיש הרהורים ועירעורים על האשמה ותיק. נכון, כל עבריין או מי שעובר על החוק טוען לזכאות  וזו עבודת נמלים של המשטרה והתביעה להוכיח אשמה. אבל מה עם אלו שלא אשמים ותפרו להם תיק?


 
מות המשוררת
 Death of a Poetess
ישראל 2017 | 77 דקות | עברית, ערבית | תרגום לאנגלית
בימוי ותסריט: דנה גולדברג, אפרת מישורי
משחק: יבגניה דודינה, סמירה סרייה, י' גולדברג
 
צפיתי בטרום בכורה של הסרט הזה ויצאתי בהרגשה קשה. נכון, זה סרט ואפילו לא דוקמנטרי, אבל אם קיימים מצבים כאלו כפי שהזכרתי למעלה, זה מצמרר.
"מות המשוררת" מביא למסך הגדול את סיפורן של שתי נשים המגיעות מעולמות שונים. עלילת הסרט נרקמת בשני צירים מקבילים: לני שדה (יבגניה דודינה), אשת אקדמיה תל אביבית, יוצאת למסע אורבני אפל שנפרש על פני יממה. יסמין נאסר (סמירה סרייה), אחות סיעודית מיפו, עוברת חקירה צולבת שמטלטלת את עולמה. יד המקרה מפגישה בין שתי הנשים לערב אחד וקושרת את גורלותיהן לעד.
אין אני  יודע האם עצם העובדה שהנחקרת היא ערביה מיפו מקוממת, האם כל ערבי בארץ הוא בחזקת חשוד? כאן בסרט זה מורגש, אין כאן שנאה, חלילה, אבל מורגשת העקיצה של החוקר שמבין את התרבות והמנהגים של העדה ומה מותר ומה אסור.  החוקר מניפולטיבי, מחד הוא אומר לה: "כל מה שנאמר כאן זה בינינו ונשאר בחדר" ומצד שני הוא מטיח בה שכל מה שנאמר מוקלט.  
החוקר מתמרן את הנחקרת, מונע ממנה את מה שהחוק  אולי מחייב אותו לאפשר לה: שיחת טלפון ועורך דין ואומר לה: "עד שלא תודי לא נצא מפה! תודי, זה יקל עלייך! תודי כבר, תספרי!" כך הוא מתיש אותה ו"דוחף" אותה למקום שאליו מעולם לא רצתה להגיע כדי להשיג את מטרתו.
הסרט נע מצד לצד, מטלטל בין האירועים של אותו ערב, הפגישה של שתי הנשים האבודות במידת מה ובין החקירה הקשה, הצולבת שאיש לא היה רוצה לעבור.
אין רגע משעמם בסרט,  אמנם חציו מתרחש בחדר חקירות שבו רואים רק את הנחקרת אבל המשחק שלה כל כך משכנע שמתחשק לך לקום ולטלטל את החוקר.
סרט מעולה!
הסרט יוקרן לכבוד "יום האישה" בסינמטק ת"א החל מיום ה'  8.3.18.