שלטון האופל. דם נקיים.

חרדים שחטו כבש.  דליה אפרת. 

אוף, החרדים האלה שחטו כבש, הם לא בני אדם... כל השאר,

הבדואים בכל חפלה, שוחטים כבשים.

המוסלמים בחג הקורבן שוחטים כבשים באלפים.

השומרונים בחג שלהם שוחטים כבשים בהמונים.

האוסטרלים, הניוזילנדים סוחרים בצמר ובבשר כבשים, במליונים...

הדרום אמריקאים מגדלים עדרי כבשים לבשר. האירופאים, איפה לא?...

מה לא ידעת?. חחח.. ומה זה קשור לנתניהו? חחחח... (חיוך)

 

נדב, כל מי ששוחט כבשים, ופרות, וחזירים, ותרנגולות, כל מי שדג דגים וצד חיות בר, את כל אלה צריך להכניס לבית הכלא לכל חייהם, עפ"י חוק. אלה רוצחים מתועבים.

והנה חולמי "בית המקדש" לא רק עושים מעשה נתעב זה כל חייהם אלא רוצים להפוך רצח של מאות ואלפי בעלי חיים למנהג פולחני. ועשו עכשיו צעד ראשון נורא.

יש לקעקע את הקבוצה הזאת בעודה באיבה.

והם, כן, משגשגים תחת שלטון נתניהו. בשלטון סוציאליסטי הם לא היו מעזים.

תודה דליה על תגובתך.

כתבת: "כל מי ששוחט כבשים, ופרות, וחזירים, ותרנגולות, כל מי שדג דגים וצד חיות בר, את כל אלה צריך להכניס לבית הכלא לכל חייהם, עפ"י חוק. אלה רוצחים מתועבים".



שאלה לי אליך, (תשובתך (אם תהיני?) ודאי תהיה מעניינת). האירי את עיניינו, מה הן מידותיו של בית הכלא האמור לאכלס מיליארד וחצי סינים. ועוד ארבע וחצי מליארד, נוצרים, מוסלמים, בודהיסתים, שינתואיסתים, יהודים, הכל יחד 6 מיליארד בני אדם, (מחצית (3 מיליארד) מתוכם, נשים), "פושעים רוצחים מתועבים", לפי תפישת עולמך, הניזונים מין החי, מה הן מידותיו של אותו בית הכלא האמור להכיל אותם? 



ברור שאין לך תשובה, אפילו לא תשובה מגומגמת מתלעלעת.

לפי כך, תגובתך, לא יותר מתגובה ערתילאית, צרה בראייתה עד כדי גיחוך. 

בריאות ושלווה, דליה היקרה. חג שמח (חיוך).

צהרים טובים ymi 

כתבת: "תאר לך שהדתיים יתחילו להעלות  קורבנות אדם על מזבח  הטקסים הדתיים ואז אנא אנו באים".

האם הכוונה ymi, לכל הדתות על פני הגלובוס, הניזונות מן החי, גם הדתות הללו, יתחילו להעלות קורבנות אדם על מזבח הטקסים הדתיים, או, ההתייחסות  לדת ישראל, הדת היהודית, יקריבו קורבנות אדם?

נו, עד להיכן הגענו, בחזיונות... יותר רחוק מזה אין!    

חג שמח ymi היקרה. שיהיה חגך דבש. ויתגשמו כל משאלות ליבך. (פרח וגם חיוך). 

שלום נדב.

בכל ארץ צריך לחוקק את החוקים נגד עינוי ורצח בעלי חיים, ונגד בליסת גוויות. בכל ארץ צריך לחנך את האנשים, כפי שהבודהיזם חינך מיליונים, להתייחס בידידות ובחמלה לבעלי החיים. ובכל ארץ צריך להשליך לכלא את מגדלי בעלי החיים לעינויים ורצח, את הדייגים והציידים. בולסי הגוויות ממילא לא יהיו להם גוויות לאכול.

הדיבורים השחצניים שלך, והגידופים שלך, נובעים מכך שאתה מרגיש כחלק מהרוב. גם בשלטון הנאצי, המתועבים בבני האדם היו חלק מהרוב. והם גם גידפו וגם הסגירו למוות. אז מה. הנאציזם כמשטר חוסל (אמנם פסיכופתים לא חסרים, והרעיון הנאצי לא מת אצלם , היום יש ניאו נאצים). בכלל בתולדות האנושות נוכחנו שאפשר לעקור מהשורש תרבויות שלמות - כל התרבויות הפאגאניות במערב ובמזרח התיכון חוסלו ע"י המונותיאיזם. והם היו בזמנם הרוב! והם גידפו, והם רצחו את היהודים ואת הנוצרים הראשונים. אז לא לעולם חוסן. הדת הממוסדת שלטה בארצות המערב ביד רמה. החליפה אותה המדינה החילונית. אגב, יש בארץ כבר 200,000 טבעונים וצמחונים. אנחנו לא קומץ. והצדק והמוסר ינצח. מוכרח לנצח.

חולמי בית המקדש חולמים על רצח פולחני המוני של בעלי חיים, על "מזבח". אין מתועב מזה. האנשים האלה חולים ברוחם.

הפסיכופתים הרוצחים במשחטות ובבתי המטבחיים, הדייגים והציידים, הם פסיכופתים לכל דבר, ואלה החולמים להוסיף לכך רצח פולחני המוני הם חולי רוח.

מי שאין לו אמפתיה לנשמות חיות,  המסוגלות לכל קשת הרגשות, ורק רוצות לחיות, מי שמענה אותן נוראות, חייב לקבל את העונש הקשה ביותר. ובולסי הגוויות ש"לא אכפת להם" ו"לא רוצים לדעת" הם כמו המוני האנשים בשואה, ש"לא רצו לדעת".

שלום דליה. 

לא משתחצן, ובוודאי לא מגדף, לא באופי שלי. 

תגובתך זו, היא המשך לתפיסת עולמך. ואת תגובתי אודות תפיסת עולמך, את קראת.

תודה רבה וחג שמח, לך ובני ביתך. (חיוך).   

 

שלום דליה.



כתבת: "ו"תפיסת עולמך" אינם אלא שאננות מהיותך חלק מהרוב כרגע, ולב אטום לרוע נורא ולסבל. זו אינה "תפיסת עולם", זו רשעות בלתי אנושית.



לא בסדר מה שכתבת, על התייחסותי לבעלי החיים.

קבלי דעתי ודאגתי לבעלי חיים. את מוזמנת לקרוא.



ידוע חתולים הם בעלי חיים עצמאיים, והם הקובעים את הכללים, באילו תנאים הם מוכנים לדור תחת קורת גג אחד איתנו בני האדם. 

לתובנה ולמסקנה הזאת הגעתי מהתנהגותו של חתול אשר נולד בחצר ביתנו. המקרה שהיה כך היה. שניים, שלושה, חתולים הסתובבו דרך קבע, חופשי בחצר הבית. גינה מוצלת, שתולה שיחים פורחים, עצי פרי ועצי נוי. גינה גדולה יחסית, מקיפה את הבית מכל עבריו. 

מזון ומים קיבלו החתולים ביד רחבה, משאריות אוכל משובח, שהבאתי להם מחדר האוכל של המפעל בו עבדתי, מאחר שלא ראיתי בזאת טירחה גדולה. כך נהגו לעשות עוד עובדים. 

בתום יום העבודה חוזר הביתה עם שקית ניילון גדולה, מלאה שאריות מזון, נתחי בשר בקר מבושל.. שריים של עוף מטוגנים... דגים שנשארו בצלחות בתום ארוחת הצהריים. מביא ושָׂם את האוכל בקערת פלסטיק, תחת עץ האלה בגינה, וקערה עם מים, בקירבת אחד הברזים, ושב לענייני. לא מבקש ליצור יחסי קירבה יתרה איתם. והחתולים מצידם מרוצים היו מן ההסדר הנוח הזה, לא להכנס להם לעצמות. מניח להם את האוכל, ומתרחק מעץ האלה, והם היו קמים מריבצם ומתאספים חיש, סביב קערת האוכל וזוללים את תכולתה בחשק רב. 

היו המלטות ומספר החתולים גדל משלושה.. ארבע דיירים, לשניים עשר. אולם הגינה גדולה דיה. ושקית האוכל שהייתי מביא להם, לא השתנתה נותרה אותה שקית גדולה במידותיה, לא הרגשתי הכבדה בהאכלתם הגם שהתרבו.

כאמור היו המלטות וגור אחד קטן, מבין אחיו, חסר חן, מכוער, שערותיו סומרות כמו קיפוד, נולד נטול ראייה. לשמע צעדיי הקרבים, היה מזנק בריצת אמוק להמלט מפני, ומתנגש תוך כדי כך בקירות הבית, או בעמודי התאורה הניצבים בגינה, נחבט בהם מיילל וממשיך לברוח. מצבו היה קשה. פעם או פעמיים שהצלחתי לתפוס אותו, בתחבולה זו או אחרת, עם קופסת קרטון שטמנתי לו, כדי לתפסו ולקרבו לכלי האוכל, כדי שיאכל, עם אחיו, ולבחון את עיורונו. הגור הפראי יילל, שרט ונשך אותי עד זוב דם. עיניו היו מוצפות שכבת דלקת מוגלתית עבה.

למרות תסכולי, והפציעות הדואבות בידיים, לא ויתרתי. קניתי מחנות לחומרי בניין, זוג כפפות אסבסט, השגתי משחה אנטיביוטית שהייתה לנו בבית.  ושוב לכדתי בתחבולה מתוחכמת את הגור העיוור הנשכן, כשידיי מוגנות בכפפות האסבסט. הגור התפתל וזעק, שרט ונשך, אך הייתי מוגן משיניו וציפורניו. וכך, אשתי היקרה ואני, ביחד, הצלחנו למרוח את המשחה האנטיביוטית בעיניו הדולקות.

בעמל רב חזרנו מידי כמה ימים, על אותו הטיפול, למרוח את המשחה אנטיביוטית בעיניו. 

ומטיפול לטיפול, ראייתו הלכה והשתפרה,עד שהגור הבריא לחלוטין. 

אחרי שהבריא וחזר לראות, ובא לאכול עם אחיו, מן הקערה, הנחתי לו לנפשו ולא התקרבתי אליו יותר.



חלפו חודשים מאז אותו טיפול, גור החתולים בגר והפך לחתול יפה מראה, משוטט להנאתו בגינה. פרוותו האפורה לבנה חלקה כמו קטיפה. בוהקת באור השמש. 

ביום חופש מהעבודה, ישבתי בכיסא במרפסת וקראתי ספר. החתול בא, ועלה למרפסת. התקרב והתיישב לצד הכיסא. הנחתי לו להיות שם, בלי להסב תשומת לבי מן הספר שקראתי. אחרי דקות ארוכות, לפתע החתול קם וקפץ והתיישב על ברכיי. הוא השחיל ראשו ביני לבין הספר, כשעיניו לוכדות את עיניי. מבטו לא מש מהן. הוא היפנט אותי במבטו היציב. אותו רגע משהו נמס בקרבי, הרגשתי תחושת חמלה וחיבה עמוקה אליו. הנחתי את הספר מידי. הוא טמן ראשו בכתפי, ליטפתי את פרוותו הנעימה למגע, מקשיב לרינון השלו של נשימותיו. יודע בודאות, שבאתי על שכרי...



אני מניח כשהעלתי את הסיפור בבלוג, את עדיין לא הכרת את האתר 'מוטקה', אילו היית בימים ההם, יש להניח היית מגיבה תגובה נוגעת לסיפור, אולי גם ymi הייתה מגיבה תגובה אוהדת, כמו  21 תגובותיהם של חברות וחברים (התגובות מופיעים בארכיון - שנה 2014) שהגיבו לסיפור האנושי הזה.

חג שמח דליה.



 

מי ייתן ותקלוט ותבין שפרות, כבשים תרנגולות וחזירים הם בעלי חיים נבונים ובעלי נשמה כמו חתולים כלבים ושאר חיות מחמד.

מי ייתן ותבין שתעשיית המוות האיומה של בעלי חיים נבונים ומרגישים אלה היא מעשה נאצי, והתוצאות הן שואה.

מי ייתן ותפסיק לאכול גוויות.

לYMI .

יש בטבע חיות טורפות, ויש חיות צמחוניות. למה עלינו ללמוד מן הטורפות?

האדם אמנם מקורב לשימפנז הרצחני, אך אנחנו מסוגלים לחיות היטב ולשגשג על תפריט צמחוני/טבעוני.

לחיות יש רגשות, אך כנראה רק לאדם עם המוח הגדול שלה/שלו יש מצפון. או יכולת למצפון. אנחנו לא חייבים להיות חיות טרף כמו הלבאים התנינים והנחשים החנקים. אנחנו מסוגלים לפתח אהדה לנשמת כל חי, ולהימנע מרצח.

הטובים בינינו הם טבעונים או צמחונים. אני אומרת שהם היחידים שיכולים להתגדר בתואר "אנוש" ו"אנושי".