כתב עת נדיר .הדברים הרעים שעוללה לי אישתי

מסמך בן 200 שנה חשף תיעוד של בעל שתיעד את כל מה שעוללה לו אישתו • "היא לא ישבה בשולחן לפי שלא קניתי תכשיטין כרצונה", קבל האיש בפני בוראו
  הרשימה // צילום: הספרייה הלאומיתלא מעט בדיחות נכתבו במהלך השנים על נשים שצועקות על בעליהן. במקרים מסוימים הטענות נכונות, באחרים הם מוטות לחלוטין, אך כנראה שאף אחד לא העלה את הטענות על גבי כתב שהשתמר מאות שנים. במסגרת שיתוף פעולה בין הספרייה הלאומית לארכיון הלאומי של בולגריה, נשלח צילום של דף בעברית, שבו תיעד גבר לפני 200 שנה מה מעוללת לו אשתו במשך תקופה ארוכה. מדובר בדפים ריקים שנותרו בסוף ספר כדי "לספר" לאלוהים דברים שונים. אותו הבעל ניסח לעצמו רשימה של עוולות שכללו גם את תאריך האירוע, פירוט ההתנכלות הספציפית ולפעמים גם את הסיבה. את הרשימה פתח הבעל בפנייה שמטרתה לגייס את האל הטוב לצדו של הקורבן – כלומר הכותב עצמו: "זכור תזכור לעולמי עולמים לאויבתך ואויבתי מה שחירפה כנגדך ונגדי על מגן [=על לא עוול בכפי] ככתוב לסוטה ש' בישרו"ן [=תקס"ח, היא שנת 1808] לפ"ק.". לאחר מכן הוא מתחיל למנות את הפגיעות לפי תאריך מה הוא עשה או כאלו שעשו אחרים כמו הבת שלה שעורר עליו את כעסה של אשתו. הנה למשל כמה מהפגיעות העסיסיות והמעניינות ביותר שנמצאים ברשימה:חול המועד חג המצות: גידפה אותי על מעט עפר שנשפך; גידפה אותי על מעט יין שנשפך; גידפה את בתה על שעשתה תנועה אחתבמהלך שבעת ימי חג המצות (פסח): בכל סעודה נתנה לי כעס גדולביום א' של פסח: לבשה בגדי חול, ובליל שני נסגרה בחדר אחד וסגרה הפתח בחושך, והניחה בחוץ בת יונקת שדים, ולא ישבה בשולחן לפי שלא קניתי תכשיטין כרצונה גידפה אותי בלי שום סיבהפערה פיה עלי בגלל שזעקתי כשנענעה אותי (הרביצה לו?)יצאה עלי בכעס גדול עם חירופים גדולים עד מאד שאין הפה יכול לדבר על מֵה ועל מָה (קללות)גידפה אותי על שלקחתי פת המוציא אצלי שהיה רחוק, ולא נתנה לי לאכול והשליכה מהשולחןגידפה אותי על שיצא ממני מעט דםערב יום כיפור בשעת סעודה מפסקת:  גידפה אותי על ששאלתי כלי הכתיבהליל הושענא רבה: גידפה אותי על ששאלתי נר ללמוד (בשל המנהג ללמוד כל לילה בדומה לחג שבועות)

מה נישתנה הלילה הזה 200 שנה מכל הלילולת מאז ועד היום.