החבר הנעלם-סיפור אמיתי ליום הגאוה

ישראל ואני שירתנו יחד לפני שנים רבות בשרות סדיר ביחידה של חיל התותחנים, אחים לנשק.
ישראל שמנמן ,ממוצע קומה , שיער חום חלק , בעל מזג נוח וחיוך נצחי על פניו היה חייל "רגיל" לא מהבולטים ביחידה.

כשסיימנו את השרות הצבאי  כל אחד פנה לדרכו, ישראל שלא התחתן מעולם גר בעיר הגדולה תל-אביב.
" מה שלומך אדון ישראל?" הייתי שואל אותו בהתלוצצות כאשר ניפגשנו פה ושם בכרך הגדול,
"בסדר אח שלי " היה עונה, היינו יושבים בבית קפה סמוך מדברים על דא והא וגם על הימים 
הרחוקים ההם עת שירתנו בצבא.
לפני ארבע שנים ישראל נעלם לי כאילו בלעה אותו האדמה, שאלתי עליו בבתי קפה פאבים וברים שפקד .
 בעל בית קפה אחד אמר :" ישראל איבד כסף רב בבורסה , שקע בדיכאון והוא סגור ומסוגר
בביתו".
אחר אמר שהתאבד , לא פחות, עקב משבר אישי קשה שעבר, קוויתי שלא כך הם פני הדברים ואולי רק עזב את העיר.
בחג פסח האחרון נפשתי בבית מלון באילת בחדר האוכל ישבו שתי נשים אחת מהן בעלת 
ציצים שופעים שיער בלונדיני חלק משהו בה משך את תשומת לבי "נראת מוכרת" הרהרתי 
בלבי , התבוננתי בה היטב וראיתי שהמדובר בעצם בגבר שמאופר בכבדות אחרי דקה נוספת 
לא היה ספק לי זה ישראל...החבר הנעלם!
ניגשתי לשולחן בו הסב ואמרתי:" לא אומרים שלום לחבר ותיק?" 
ישראל הסתכל עלי , חייך ואמר:" אח שלי מה שלומך? תכירי מירי " אמר לבחורה שלצידו , "זה גבי חברי מהשרות מהשרות הצבאי" והוסיף :"כמו שאתה רואה היום אני ישראלה ולא ישראל "
נפתרה התעלומה אדון ישראל נהפך לגברת ישראלה