אגרת.

לחברים אוהבי הגדות על הים. (שיר לארכיון ולהנאתו של ידידנו יעקב גרשון אוהב את הים). 

הים גדול. עמוק, אין חקר.
ספינות, נקודות צפות על מימיו.
ברצותו ינפנף אותן בגליו האדירים.
שוכני מעמקיו יצאו ממאורותיהם
לנוע בנתיביו...
"ומה לך ולים הגדול", שאל שחף
מזדמן, מנפנף בלובן כנפיו...

'אני בקבוק בתוכי אגרת, נסחף על
פני שבעת הימים...
מלחים ראוני. אוניות שלחו סירות
למשותני...
פוסידון במרכבת דרקונים, צחק.
נשף בי, החזירני לים הראשון...

נפטון עלה ממעמקים, לגלג. קילשונו
נגע בעננה, חולל סערה...
סירות, תורנים ומלחים, ירדו תהומה.
ימים רבים אני מטלטל באלו הגלים.
סירנה בת ים, על סלע שמש, יבשה
משי שערה. ראתה אותי, בחן תנועותיה
גלשה מן הסלע, אספה אותי.
מעבר לים, שקיעה אדומה זוהרת.
בן דייגים, עיניו אל האופק. שפתיו לחשו
תפילה - 'תגיע אגרתי, אל הנערה
אשר חצו של ארוס הדליק הלהבה
בליבה'...
הים גדול. עמוק, אוצרותיו אין חקר.