יום שישי.

יום שישי.           8.11.13

בוקר יום יפה ומה שבא אחרי - מה שבא אחרי לא יכולתי לנחש. איך יכולתי? לא נביא, ולא בנו של נביא...
בין הדברים שאמור לעשות, לנסוע לתדלק את המכונית בתחנת הדלק. מעשה שיגרתי קבוע, ביום שישי, לתדלק את האוטו. מוסיף 4 שקלים, ומקבל עתון של שישי, שבת.
תדלקתי, קבלתי עיתון, העברתי מגב רטוב ויבש על שממשות הרכב. ועזבתי את התחנה, חזרה בדרכי לבית. שעון הדלק מראה מלא. הרדיו מנגן רשת ג', השעה רק 7 ושלושים בבוקר.
מקורר עדיין מזריקת החיסון נגד שפעת שקיבלתי לא מזמן, שלא עושה לי טוב, אך מתנהג בתקן של בריא. 
נוסע במכונית, חושב על המפגש ב 8 וחצי, עם החברים. קצת עצוב, בקרוב אחד החברים הותיקים, עומד להיפרד מאיתנו. לפני 2 חודשים אישתו שהייתה מורה בבית הספר הישובי, נפטרה ממחלה. בעלה עומד לעזוב אותנו ולעבור להתגורר בדיור מוגן, בעיר אחרת.
מגיע לכיכר השניה, חושב על מסיבת הפרידה שצריכים לארגן לו לרגל עזיבתו, ו.... מתנגש תוך כדי עקיפת הכיכר, בקנט של המדרכה הגבוהה. מעוצמת המכה בורח כל האויר מהצמיג. עוצר בצד. יורד בודק, הגלגל מעוך במידה שמאפשר לי בקושי לשוב חזרה לתחנת הדלק (ביציאה מן הישוב) למלא את האויר החסר. חוזר בנסיעה איטית מאוד, אל תחנת הדלק. מתמקם מול מתקן האויר. מכוון את המד ל 30 psi, כלום! הצמיג לא מתנפח. מעלה את לחץ האויר ל 60 psi, שום דבר! הצמיג (חדש לפני שבועיים החלפתי 4 צמיגים חדשים) לא מתמלא אויר, כנראה, יצא מכלל שימוש. מצב לא כל כך סימפטי. חייב להחליף את הגלגל. לפרק את הפגום ולהרכיב את הגלגל הרזרבי במקומו. מצב רוח בסדר בינתיים, ניגש למלאכה. מוציא מתא המטען, את הגלגל הרזרבי, יחד עם המגבה (הג'ק) והמפתח לפתיחת הברגים.
ממקם את הג'ק מתחת לרכב ומתחיל לסובב את הידית ולהגביה מעט את הגלגל. השלב הבא מבקש לשחרר את הברגים... הפתעה. המפתח לא מתאים! צריך מפתח גלגלים מתאים.
פונה לנהג שבדיוק סיים לתדלק והחל לזוז . אני מאותת לו, הוא עוצר.
"בוקר טוב" אומר לו. "אני זקוק לעזרה. יש לי פנצ'ר בגלגל והמפתח לא מתאים. אולי יש לך מפתח שיכול להתאים?"
האיש: "יש לי מפתח צלב. אחת מ4 מידותיו, ודאי יתאים לקוטר הברגים ברכב שלך." (מפתח צלב, בכל אחד מקודקודיו מידה שונה)
"תודה חושב זה יעזור". אומר לו.
אחת המידות של המפתח מתלבש טוב על הבורג הראשון.
מנסה בכל הכוח לשחרר את האו?ם הסוגרת על הבורג, אך האום לא משתחררת. (ברגים אותם סגרו בלחץ אויר). החבר מציע (מחשבה שכבר חלפה במוחי) ל'הלביש' צינור מתכת ארוך, על ידית המפתח ולהשתמש בו כמנוף, כדי לשחרר את האומים. מחפש צינור מסביב לתחנת הדלק, אך אין. מוציא את הנייד ומחייג לאשתי. מספר לה מה שקרה. מבקש: "תתקשרי למנחם, או ליוסי, בקשי מאחד מהם לסור הביתה, לקחת צינור הנמצא על יד שולחן העבודה, עם המלחציים בחצר, בקשי ממנו להביא לי את הצינור לתחנת הדלק"...
אשתי: "רגע, לא מבינה, איפה יש צנור גומי?
אני: "לא!. לא צינור גומי. צינור מתכת, כבד". "שניה החבר אומר משהו"....
החבר מציע להסיע אותי לבית לקחת בעצמי את הצינור. (שמו מטי, מתתיהו. אולי בן 80 או קרוב לזה).
נוסעים חזרה  לבית בישוב,לוקח את הצינור המבוקש ונוסעים חזרה לתחנת הדלק.
לא מרגיש כל כך טוב. אך מציע למטי להמשיך בדרכו. אסיים את המלאכה ואחזיר לו את המפתח לבית שלו. האיש הולך...
שיחררתי את הברגים בעזרת הצינור מתכת ששימש לי מנוף... פתחתי... החלפתי את הגלגל הקרוע בגלגל הרזרבי. הנחתי את הכלים והגלגל חזרה לתא המטען. השעה כבר אחרי 9 וחצי. נוסע לבית של מטי, מודה לו על העזרה הרבה שנתן לי ומחזיר לו את מפתח הצלב.
ממשיך בשיגרת יומי שהשתבש. אומר לעצמי: "נדב. הפעם מישהו גמל לך, על כל אותם הפעמים שאתה עזרת לזולתך"....  
יום שישי.... בוקר יום יפה, ומה שבא אחר כך לא ידעתי.....