יש לנו כרטיסים לסרט לחלק לכם ברחבי הארץ!

לאסי חוזרת הביתה הוא ספרו הנודע של אריק נייט, סופר בריטי-אמריקאי, שהיה לשם דבר ולמושג שפורסם בשנת 1940. הספר מספר על עלילות כלבת הקולי האמיצה על פי הספר הופק גם סרט קולנוע בהשתתפות אליזבת טיילור היפיהפיה וסדרות טלוויזיה.לאסי כלבת הקולי כלבתו של הנער ג'ו קרקלו, בנו של כורה במחוז יורקשייר באנגליה. לאסי היא אכן דוגמה מפוארת לגזע זה - יפהפייה, נבונה, אמיצה ונאמנה מאין כמוה לאדוניה, ובעיקר לילד.עקב קשיי הפרנסה, הכלבה נמכרה לדוכס, אך האהבה לילד גברה על המכשולים שהפרידו בינה לבין ג׳ו הילד והכלבה היתה בורחת מאחוזת הדוכס כדי להיות עם ג׳ו הילד.הדוכס לא אהב את זה ולקח אותה לסקוטלנד הרחוקה.אל אף המרחק העצום, הכלבה ברחה לבעליה ועשתה את כל הדרך הארוכה והקשה חזרה מסקוטלנד לג׳ו. בלאסי הכלבה טבוע כוח קדמון שאין לעמד בפניו - הרצון העז לחזור אל כפר הולדתה ואל ג'ו. וכך היא בורחת משביה ויוצאת למסע ארוך ורצוף תלאות בחזרה הביתה.לספר יש הרבה מסרים שהשפיעו על חיי בעיקר אהבה ונאמנות בין כלבים לבני האדם. על עושר ועוני ועל זה שאין מכשול שעומד בפני משימה.

ימי ילדותי היו גדושים בקריאת ספרים,  משחקי רחוב בחולות חולון ....

חלק מהספרים שהשפיעו עלי: תום סויר, הקלברי פין, רובינזון קרוזו, אי המטמון ועוד.

חפשנו הרפתקאות לעיתים אפילו מסוכנות במקצת.

במשחקי הרחוב ניסינו לחקות סרטים וספרי הרפתקאות.  היה לנו אפילו במאי ילד מבוגר ממני בשם שמואל אימברמן.

ניסיתי לברר באם אותו שמואל המשיך לביים קטעי טלוויזיה.

גם היום אני שוחר נסיעות לחו"ל ששונות מנסיעות רגילות.  לעיתים מחפש לראות ולשמוע הרפתקאות שונות.

עדיין קורא לעיתים ספרים שמעלים זכרונות ילדות.

 

הספר "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג נמצא בביתנו כבר עשרות שנים. הוא כבר מהוה אך עדיין בני דורות וגילאים שונים שמחים לקרוא בו ולהנות מהאיורים ביפים בטעם של פעם.

למרות שהסיפור נכתב  לפני 70 שנה ! הוא עדיין אקטואלי גם כיום.

הסיפור מספר על מגדל בן 5 קומות שבכל קומה גר דייר "שונה" וכשמתפנה הקומה העליונה מגיעים שוכרים פוטנציאליים אך הן מסרבים להיכנס בגלל הדיירים הקיימים. רק היונה מסכימה כי"השכנים טובים בעיניה".

בילדותי לא הבנו את המשמעות והתייחסנו לסיפור כסיפור כי בשכונה גרנו בני המון עדות ללא שום הבדל ובאותו מצב עוני.... רק מאוחר יותר למדנו ממנו על דעות קדומות, אפלייה וסטריאוטיפים.הוא השפיע עלינו כילדים לקבל את השונה והאחר.



 

הספר ולאחר מכן הסרט שלצידם גדלתי מספר על עולם עשיר בדמיון ובהחלט השפיע עלי לאורך שנים "עליסה בארץ הפלאות". עד היום אני מסתכלת על חפיסת הקלפים ומצפה בחשש דמיוני לראות את המלכה הרודנית. אני חושבת שעולם הדמיון שלי פרח פלאים אך יותר מזה הקריאה בספר הביאה אותי לקרוא עוד הרבה ספרים בנעורי לצד המשחקים בחצר עם המון החברים שתמיד היו שם. הלוואי והייתי רואה את ילדי בילדותם מחזיקים בספר באותו הלהט שאחז בי אז והיום אני עוד מקווה שנכדי רכשו גנטית את התכונה המופלאה הפותחת לנו צוהר לעולם הדמיון, אהבת הקריאה.

האמת, משימה לא קלה, קשה לבחור...



ובכל זאת בחרתי את הספר (ספרים) נשים קטנות של הסופרת לואיזה מיי אלקוט. 



הספר מספר על 4 אחיות במשפחה, המתמודדות עם קשיים לאחר ירידת המשפחה מנכסיה. הבנות  נאלצות לעבוד על מנת לעזור בעול הפרנסה בעבודות שונות ולשנות את תוכניותיהן. הספר מספר על אהבותיהן של הבנות, וכיצד חלומותיהן משתנים. 

זכור לי שאחת מהבנות, בת', חולה בשנית (סקלרטינה) ואח"כ מתה.

תמיד בהיותי אם צעירה, זכרתי זאת וכשאחד הילדים היה חולה עם פריחה או שהיה לו חיידק בגרון, סרפטוקוק, הגורם למחלה, נזכרתי בספר.



יחד עם העצב והקשיים, הבנות הקימו משפחתות ונולדו להן ילדים. סיפורי

אהבותיהן היו מעיין רומן-רומנטי של שנות ילדותי.



בזמנו, הספר נחשב לספר מופת, אך כיום, לא בטוח שהספר יעניין בנות צעירות.



בתודה מראש,

אירית



 

נחמד להזכר בספרים שעליהם גדלנו.

 אהבתי  מאד את סדרת הספרים המצולמים על ילדי העולם ובמיוחד את "אלה קרי - הילדה מלפלנד". 

הסיפורים על חיי היומיום של הילדים במקומות שנראו לנו סוף העולם והצילומים היפיפיים הילכו קסם על דמיוני. ואפילו חלמתי  שאני גרה אצל אלה קרי חברתי הטובה....

בימים שלפני  פרוץ הטלויזיה והאינטרנט, לקרוא על ילדה ממקום שונה כל כך ולא מוכר, עם מנהגים מוזרים, תלבושות ומאכלים שונים היה כמו להרגיש שאני בחו"ל.

הייינו חבורת ילדים שהבטחנו שכשנגדל ניסע לבקר אותם....חלק מאיתנו הגשים זאת.

עד היום אני אוהבת ללמוד על תרבויות ומקומות נידחים ולי ברור שזה מאז...

הי הספר שעניין והלהיב אותי בילדותי היה אי הילדים , אני זוכר שעקב הספר הושפעתי עמוקות וארגנתי יחד עם חבר בריחה מבית הספר למקום כלשהוא כאשר אנחנו מדמיינים שאנחנו באי וחיים שם עם עוד ילדים ......כמובן שהתוצאה היתה לא נעימה במיוחד מהורי ומבית הספר אבל מסתבר שהיה לי דמיון עשיר .....

בצעירותי הייתי "תולעת ספרים" מובהקת ותמיד ראו אותי עם ספר ביד.. המון ספרים הרחיבו והלהיבו את דמיוני אבל אציין במיוחד את "חסמבה" הייתי מחכה בקוצר רוחו להחליף את הספר הבא בסידרה.. החבורנ שהזכירה את ילדי השכונה בכל מקום בארץ ,את התקופה דאז,הלהיבו את דמיוני..

 היו כאן טיפוסים שונים של ילדים,,ירון המפקד,תמר הסגנית,עוזי הרזה..והשמן ששכחתי את שמו ..כולם היו שווי זכויות ולא היו חריגים...

זו היתה תקופה של הרפתקאות ולנו כילדים היה מקום מפלט (המערה) ..שהיה בית עץ שהותקן על אחד העצים בחצר הבית..שם רקמנו מזימות שונות שלא אתאר אותם עכשו..תקופת ילדות בלתי נשכחת.

 חסמבה..חסמבה..חסמבה...

מי זוכר את פרח לב הזהב? הוא חטף את הילד. הנשר הנורא. והרבה לילות חששתי שאולי ,אם הנשר יחטוף אותי, אמא שלי לא תצא למסע נוראי כדי למצוא אותי.

וכשהתבגרתי חלמתי בשמחה איך אמא כן רצה.מזנקת בירידות ומטפסת בעליות.עייפה ומתנשפת, אבל משיגה את הנשר. מחלצת אותי. תמיד.

גם החבר שלי אהב את הסיפור .וכשבכורנו הושכב על הבטן שלי-צורח את צריחותיו הראשונות לחשנו לו שנרוץ אחריו לכל מקום, ונשתדל לשמור אותו מפני הנשר.

במסיבת סיום התיכון שרנו לו עוף גוזל אבל הנשר איים עלינו ,ועליו, יותר. שם בצבא.

איים ועף. תודה לאל.

וכשהגיעה חברתו, עם מבט מאושר בעיניים וטבעת חדשה על אצבעה, איחלנו להם מזל טוב וקיווינו שידעו גם הם להישמר מנשרים. ובעיקר לשמור על נכדינו.

הם עושים זאת יפה ושמחים כשאני מקריאה להם סיפורים.

אבל לא על הנשר והאם.

בחנויות כבר לא מוצאים את הספר.

 

בילדותי, הספר שנקרא ביותר בביתי היה , לא אחר מאשר "גן-גני" כי היו בו את כל הספורים והשירים של גדולי הסופרים וה  משוררים שלנו וכשהתחלתי כבר לקרוא בעצמי אהבתי את הספר " היידי בת ההרים" ומאחר ואחי הקטן היה נכה ממחלת הפוליו, נגע הספר מאד ללבי ושיניתי את גישתי לאחי ( אולי בשל הקנאה על תשומת לב הורי שעברה אליו), לבת המצווה שלי קבלתי הרבה ספרים, את עליזה בארץ הפלאות ועליזה בארץ המראות, את הרוזן ממונטה קריסטו, אך במיוחד אהבתי את "אבא ארך רגליים" ,

התכתבות של נערה צעירה עם אדם דמיוני ,שלו היא קראה "אבא ארך רגליים" בארץ רחוקה. האמת שבגילי הרבה איני זוכרת מהספור. כשהיו לי כבר ילדים משלי, נהגתי להושיבם לארוחת צהריים (על מנת שלא יקומו ממקומם) עם מקלט הרדיו בתכנית 

"לאם ולילד" שם האזנו יחד לסדרות וסיפורים מספרים כמו: "המצחיקה עם העגילים", "אל עצמי" ו"עלילות קופיקו" ו"בילבי " והקורות את ציון , ועוד.  דבר שסקרן את ילדיי ועודד אותם ללכת לספריה ולקרוא את אותם ספרים. כך הרווחתי גם ארוחה שקטה ורוגעת וגם אהבת קריאת ספרים.  

מזל זבולון.

ספר הילדים שלי הוא סיפורי ג'וחא בלדינו, ג'וחא היה מאוד פופולרי כאשר הייתי ילדה באיסטנבול.

היינו מכנים אותו דג'וחא - Djoha. 

לספר אין השפעה עליי, אך כשנתקלתי בנכדיי קוראים מעשיות ג'וחא, זה מילא אותי בשמחה!

תודה!

הספר "גן גורים" הוא ספר קסום ונפלא, וגם רלוונטי להיום, ילדים עדיין מכירים אותו.

יש לי עדיין בבית עותק ישן שאני שומר על במצב טוב, מפני שזהו ספר שליווה אותי הרבה שנים!

תמיד מחמם את הלב להיתקל בו!

הספר השפיע עליי עד היום, מפני שני שומרת עליו בספרייה שלי בבית!

בהצלחה לכולם!

הספרים שאהבתי לקרוא ושהשפיעו  עלי הם לא  בדיוק ספר אלא אנציקלופדית "מכלל".

הייתי תולעת ספרים מהרגע שידעתי לקרוא ונשארתי כזאת.

מדי כמה חודשים היינו מקבלים כרך חדש וזו הייתה ממש חגיגה בבית. רבנו מי יצליח לקרוא ראשון. 

הייתי "בולעת" אותו..למרות שלא תמיד הבנתי את כל המושגים. זה פתח עיניים וראש לעולם ולסביבה, טבע, אישים, ארצות, חגים ועוד ועוד.

האנציקלופדיה שמשה בעצם כאינטרנט של היום ומקור המידע שלנו. השתמשנו בו  להכנת שיעורים ועבודות בבי"ס ולכן כואב לי כשאני נתקלת בכרכים זרוקים ליד פח האשפה. אבל העולם משתנה..

דני דין!!

הייתי משוגעת על "דני דין" והיו לי את כל ספרי הסדרה שלו..... סיפור מעולה ושובה, כ"כ רציתי להיות כמוהו! תמיד נסיתי לדמיין איך הוא נראה באמת..

לספר אין השפעה ממשית עליי היום, אבל קניתי מהדורה מחודשת של הספר הראשון בסדרה ואף קראתי אותו לא מזמן בשביל הנוסטלגיה!

נאוה.

ספרי המתח הבלשי לילדים - "חבורת פופיק",  של הסופרת ארנונה גדות, למי שלא מכיר אלו ספרים אודות חבורה צעירה של ילדים שמגלים מזימות ופשעים ומתמודדים איתם לבדם.. זה היה ספר הילדים הרציני הראשון שלי שקראתי, קבלתי אותו באולפן, שנה לאחר שעלינו ארצה, לאחר שהעברית שלי כבר הייתה ברמה גבוהה..!

מאוד אהבתי והתחברתי לספר ואף העברתי אותו לילדיי!

שבת שלום לכולם!

אני כגדלתי על  ספרי קופיקו זה כל כך הרגיש כאילו מדובר באדם חבר אמיתי   

בלעתי כל ספר מהסדרה הזו

במקביל גם פינוקיו וגם סיפורי התנך

היה לי אוסף של ספרי קריאה  

כיום מתחברת לי כל הקריאה  בכך שאני אוהבת לקרוא המו ולכתוב עוד יותר כי זה בא כבר מהילדות

שלום לכולם!



הספר שלי אמנם נחשב לספר ילדים, אך בעיניי הוא לא ספר ילדים כלל!

הנסיך הקטן!  ספר שדורות גדלו עליו ועדיין גדלים עליו דורות! מדי עשור בישראל מוציאים הוצאות חדשות בעברית!

ספר חובה, עם מסר מדהים!

רחל.

 

פצפונת ואנטון של אריך קסטנר כמובן!

האפשרות של חיבור בין בן עניים ובת המעמד הגבוה, ההתחמקויות וההסתתרויות, הסודות 

 והשקרים, וכל הסוד שאפף את כולם, ובעיקר - משום שהצדק ניצח כשהאמת נחשפה ויצאה לאור. 

כמה שזה קלע לחוש הצדק שלי.

וכמה מתוק היה נצחון הטוב על הרע! 

חוש הצדק שהתעצם עם קריאת הספר, חי ובועט גם כיום, ללא ספק.



 

"עליזה בארץ הפלאות" - היה ספר שקראתי כמעט בכל המהדורות בילדותי. דמיינתי כיצד אני אוכלת מהאוכל וגדלה או שותה מיץ ונהפכת קטנה. וגם כאשר הבטתי במראה דמיינתי שיש מעבר לה עולם קסום אחר - כמו בספר ההמשך "עליזה בארץ המראה"

"האסופית - אן מהעמק הירוק" היה סדרת ספרים ספרים שממש דיברו אלי בבגרותי כשהפכתי למורה צעירה. אהבתי לכתוב סיפורים ולדמיין שאני כמו אן ומלמדת את תלמידי כמוה ממש בכיתה שלה.

"האריה הנסיכה וארון הקסמים" - גם ספר שמשך אותי מאוד... ודמיינתי מנהרות סתרים שמעבירות אותי ליער שנמצא ממש מעבר לחלון שלי...כמו גם "הסיפור שאינו נגמר" דמיינתי שאני קוראת ונכנסת לתוך הסיפור...