כלניות.
(לארכיון)
שמים אותם שמים.
עונות גם.
איש עתיק, מזמנים רחוקים.
במכונית בת זמננו, חוצה עיר
אבות, גבוהה, סואנת,
מחפש את שדות הבר.
מחפש את הנותר.
'אתה תמצא אותם בחבל,
צאלים', הם אמרו.
איש עתיק נוסע נגבה, מערבה.
חולף על פני שדות הלחם,
בואכה דרך המחנה.
כרמים ומטעים, בעיניים.
אדמות 'כיסופים', 'נירים',
'רביבים' 'גבולות', 'בארות יצחק,
טובלות בחלום.
הזין עיניו באודם כלנית,
וצוהב חרציות, ולא שבע.
איש עתיק, במכונית בת
זמננו, נוסע...
גוונים משתנים. שמש ערביים
קראה לו, הביתה לשוב...
.
אתה כותב (מן הסתם על עצמך) בגוף שלישי, מה שמחד מאפשר לך התבוננות אחרת, ומאידך יוצר הרחקה. |(אגב, לפעמים כתרגיל אני הופכת את זה בקריאה שלי לגוף ראשון מה שיוצר תחושות אחרות בי כקורא)
/חולף על פני שדות הלחם/.
נער בקיבוץ יצאנו (עובדי הפלחה) מעמק חפר, שבועיים לשדות הנגב החכורים, לקצור את הקמה.
תודה חיים. על העלאת תמונה מהימים היפים ההם. (חיוך).
שבת שלום.
נכון, ("אתה כותב מן הסתם על עצמך בגוף שלישי").
שיר על חבל ארץ פורח, הנגב המערבי. ("אדמות 'כיסופים', 'נירים',/ 'רביבים' 'גבולות', 'בארות יצחק,
טובלות בחלום").
כלניות, פרחי הבר, מוסף ערך לנגב ירוק.
תודה, מירה. תגובתך לשיר. שבת שלום. (פרח).
נוסטלגיה במיטבה. (וירדנו ארבעה חברה ליישוב תפרח), על יד אופקים.
(מה גידלת באותם זמנים על יד מושב תפרח?).
(בימים ההם נהוג היה לגדל כותנה).
תודה חים. בריאות ונחת (חיוך).