מכתב סודי ומיוחד

 
חואן לא הפסיק לחשוב על קמילה, מהרגע שראה אותה, אך כל פעם שרצה לדבר אליה, המילים היו בורחות ממנו עם הרוח, ונוסף לכך, נחל הפריד בין ביתה לביתו ,חואן לא מצא עם מי לחלוק את רגשותיו. ולא ידע איך להתמודד איתם.
 
כל יום היה יורד אל הנחל, שוכב על בטנו ומביט בבבואתו הנשקפת במים. משם יכול היה לראות את ביתה של קמילה.
 
הוא היה רוצה לכתוב לה מכתב, מכתב סודי ומיוחד שרק הוא והיא יכלו לחלוק יחד.
כאשר המשיך להביט במים, הוא ראה אותם כל כך שקטים וחלקים, כמו נייר. הוא הושיט את ידו , איגרף אותה ורק אצבע אחת טבלה בתוך המים וחואן כתב.
הוא הפך לסופר מים מדופלם, וככול שהתאמן יותר, כך מחשבותיו נכתבו במים באופן מקצועי ביותר, מעולם לא שכח את מה שכתב יום לפני, ברגע שאצבעו טבלה בתוך הנחל היו המילים רודפות אחת אחרי השניה . שם הוא סיפר את כל מה שידע, את כל מה שהכיר, את כל רגשותיו ואהבתו.
 
המחשבות של חואן סובבו בתוך המים בין עלים יבשים וענפים, זורמות ומתערבלות ולבסוף נוגעות בחוף שממול, וחואן היה חולם ורואה את קמילה אוספת את כל המילים.
 
 יום אחד ,לשמע רעש מאחורי גבו קטע את כתיבתו, זו הייתה אימו ,מביטה בו באהבה.
– היום אבקש מאבא לקנות לך הרבה נייר ועפרונות חדשים, מילים כל כך יפות שאתה נותן מתנה לנחל ראויות למאזינים גדולים יותר.
חואן לא ידע מה לענות.
 במחברות החדשות, גילה חואן, שגם השורות הן כמו זרם המים של הנחל, גם שם ניתן לתת למחשבות לרוץ. ההבדל היחידי הוא ששם יכלו לקרא אותן כולם.
פעם ועוד פעם המחשבות ,הרגשות , הסיפורים, זרמו מחואן אל המחברות, מן המחברות אל אימו ומשם אל עיניו הנדהמות של אביו ולא עבר זמן , זרמו אל אגף החינוך של הכפר, משם אל מסדרונות של משרדי התרבות והאמנויות של העיר הגדולה והפכו לספרים.
 וכך הובל חואן עם הספרים לספריה אחת גדולה, שם זרמו המונים לקבל את סיפוריו בתוספת חתימתו, הוא חתם שם לכל אחד ואחת , אבל לא חתם- קמילה.
 כשחזר אחר זמן מן הבירה הגדולה, כל אנשי הכפר המתינו לו, גאים בו, אך הוא רק רצה לחזור אל הנחל, לטבול שוב את אצבעו במים ..
 כמו אז, שכב על בטנו, וטבל את אצבעו בתוך המים השקטים כמו נייר, הוא הביט במים ובחוף שמנגד וחש בכאב קטן בליבו, הוא ניסה לא לשים לב לכאב, הרי בסך הכל רק טבל את ידו .
 
 כך נשאר חואן, מביט בזרם.
 קול מאחוריו העירו אותו ממחשבותיו – סלח לי, אני רוצה לבקש ממך טובה…
בהתחלה לא ידע אם לפנות אל הקול או לקפוץ אל תוך הנחל, הוא הכיר את קולה של קמילה.
הוא ניגב את דמעותיו, נשם עמוקות ופנה אל בעלת הקול.
 
קמילה הניחה ביניהם, צנצנת זכוכית גדולה , מלאה במים. -הבאתי לך את המכתבים שלך. עכשיו הייתי רוצה שתכתוב אותם שוב על נייר, כדי שאוכל לקרא בהם שוב ושוב.
 תורגם מספרדית