ההיחס לדימוקרטיה במקרא - פרשת "בהעלותך"
פרשת "בהעלותך"
היחס לדמוקרטיה של אלוהים בתורה
בדרך כלל נראה כי אלוהים לא מעוניין בשיתוף העם בהחלטות ובבחירת מנהיגיו. אלוהים מחליט ומצווה. וכך אנו רואים התנהלות מאד דומה של משה. אך בפרשתנו יש ניצנים של חשיבה דימוקרטית. למשה כבר אין כוח להנהיג את העם לבדו:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ: לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה--עָלָי. יב הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה--אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ: כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. יג מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה: כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. יד לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה: כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי. טו וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי."
אלוהים נענה לו:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. יז וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ.
"ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביב האהל" (במדבר, יא, כד)
בפרשתנו, מתקיימת זיקה ברורה לרעיון הדמוקרטיה, כאשר משה מתלונן לפני ה' כי אפסו כוחותיו להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף 70 זקנים שישתתפו עימו בהנהגת העם.
בד"כ נהוג בקרב חוגים דתיים מסויימים בארצנו לטעון כי "ביהדות אין דמוקרטיה". הם מצביעים על כך שהמחוקק לפי היהדות הוא האל, ולא נבחרי העם כפי שנהוג בדמוקרטיות מהעת העתיקה ועד ימינו. כמו כן הם יצביעו על-כך שבעם ישראל תמיד היה שלטון יחיד - הנביא, השופט או המלך, ואף פעם לא היה שלטון של גוף רחב נבחר.
לפני ההתייחסות לרעיונות דמוקרטיים בתורה, ננסה תחילה להפריך את שתי ההנחות לעיל.
א. אם נסתכל על ספר שמואל, בפרשת בקשת המלך ע"י העם (שמואל, ח) נראה כי העם הוא שמבקש ודורש מלך. בפרשה זו ה' מצווה על שמואל להיכנע בפני רצון העם ולהמליך מלך, למרות שהוא מדגיש כי גם בעיניו אין זה מוצא חן, והוא רואה בזה מעין מרד של העם באלוהים: "שמע בקול העם... כי לא אותך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם" (שם, ז). בפרקים שיבואו אח"כ ה' משתתף בבחירת המלך.
ב. בתקופת בית ראשון אנו שומעים על גופים המייצגים את העם, כמו "העדה" או "נשיאי העדה" הפועלים לצידו של יהושע ומכריעים בעניינים מסויימים (ראה יהושע, פרק ט'). היו גם "הזקנים" ששלטו בערים (ראה למשל, "זקני גלעד", שופטים י"א). בימי בית שני, בתקופת מלכי בית חשמונאי, הגוף השולט על העם לצידו של המלך, היא הסנהדרין, שבודאי איננה שלטון יחיד, והיא מהווה את הרשות המחוקקת, השופטת ולפעמים גם המבצעת. הסנהדרין הייתה הגוף השליט במשך מאות שנים, אם כי בראשה עמד נשיא מבית הלל.
לגבי מציאות הרעיון הדמוקרטי בתורה, הרי שישנו כאן מצב של התייחסות אמביוולנטית אל רעיון זה. מצד אחד אלוהים הוא המחוקק הבלעדי, ומשה המביא את דברו לעם הוא המנהיג הבלעדי לאורך כל התורה. מצד שני משה נזקק לאישור העם לעצם הרעיון של יציאת מצרים והוא חושש שהעם לא יאמין לבשורתו וגם ה' מבין שקודם כל על משה לשכנע את העם (שמות, א, ד, ח). גם לפני קבלת התורה בהר סיני ה' ומשה נזקקים להסכמת העם ("נעשה ונשמע").
דוגמה בולטת לחשיבה דמוקרטית מצויה בפרשת יתרו, כאשר חותנו של משה משכנע את משה להקים מערכת משפטית, שהוא אמנם יעמוד בראשה, אך כבר לא יהיה שופט יחיד (שמות י"ח). למעשה מוקמת כאן רשות שופטת לכל דבר. המאכזב הוא שבהמשך סיפור הנדודים במדבר המערכת הזו אינה נזכרת יותר.
בפרשה הנוכחית משה מרגיש כי אין לו כבר כוח להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף שבעים זקנים שיהוו את ההנהגה הרוחנית יחד עם משה. במושגים של משטר דמוקרטי ניתן לומר שיש פה שלילת הרעיון של שלטון יחיד, אך לא ברור מה הם יהיו: רשות מחוקקת, רשות מבצעת או מועצה מייעצת? מכל מקום התורה שוב מצמצמת את תפקידם הדמוקרטי, כאשר היא קובעת שרוח אלוהים נחה עליהם רק פעם אחת: "ויתנבאו ולא יספו" (במדבר יא, כ"ה).
ואכן בכל המרידות שיבואו בפרקים הבאים מול הנהגתו של משה ואהרון, מול עצם הרעיון של התנחלות בארץ לא נמצא את אותם זקנים ליד משה. שוב, משה ואלוהים ניצבים בבדידות מזהרת, שוב קיימת הרגשה שיש כאן שלטון יחיד.
היחס לדמוקרטיה של אלוהים בתורה
בדרך כלל נראה כי אלוהים לא מעוניין בשיתוף העם בהחלטות ובבחירת מנהיגיו. אלוהים מחליט ומצווה. וכך אנו רואים התנהלות מאד דומה של משה. אך בפרשתנו יש ניצנים של חשיבה דימוקרטית. למשה כבר אין כוח להנהיג את העם לבדו:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ: לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה--עָלָי. יב הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה--אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ: כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. יג מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה: כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. יד לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה: כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי. טו וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי."
אלוהים נענה לו:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. יז וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ.
"ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביב האהל" (במדבר, יא, כד)
בפרשתנו, מתקיימת זיקה ברורה לרעיון הדמוקרטיה, כאשר משה מתלונן לפני ה' כי אפסו כוחותיו להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף 70 זקנים שישתתפו עימו בהנהגת העם.
בד"כ נהוג בקרב חוגים דתיים מסויימים בארצנו לטעון כי "ביהדות אין דמוקרטיה". הם מצביעים על כך שהמחוקק לפי היהדות הוא האל, ולא נבחרי העם כפי שנהוג בדמוקרטיות מהעת העתיקה ועד ימינו. כמו כן הם יצביעו על-כך שבעם ישראל תמיד היה שלטון יחיד - הנביא, השופט או המלך, ואף פעם לא היה שלטון של גוף רחב נבחר.
לפני ההתייחסות לרעיונות דמוקרטיים בתורה, ננסה תחילה להפריך את שתי ההנחות לעיל.
א. אם נסתכל על ספר שמואל, בפרשת בקשת המלך ע"י העם (שמואל, ח) נראה כי העם הוא שמבקש ודורש מלך. בפרשה זו ה' מצווה על שמואל להיכנע בפני רצון העם ולהמליך מלך, למרות שהוא מדגיש כי גם בעיניו אין זה מוצא חן, והוא רואה בזה מעין מרד של העם באלוהים: "שמע בקול העם... כי לא אותך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם" (שם, ז). בפרקים שיבואו אח"כ ה' משתתף בבחירת המלך.
ב. בתקופת בית ראשון אנו שומעים על גופים המייצגים את העם, כמו "העדה" או "נשיאי העדה" הפועלים לצידו של יהושע ומכריעים בעניינים מסויימים (ראה יהושע, פרק ט'). היו גם "הזקנים" ששלטו בערים (ראה למשל, "זקני גלעד", שופטים י"א). בימי בית שני, בתקופת מלכי בית חשמונאי, הגוף השולט על העם לצידו של המלך, היא הסנהדרין, שבודאי איננה שלטון יחיד, והיא מהווה את הרשות המחוקקת, השופטת ולפעמים גם המבצעת. הסנהדרין הייתה הגוף השליט במשך מאות שנים, אם כי בראשה עמד נשיא מבית הלל.
לגבי מציאות הרעיון הדמוקרטי בתורה, הרי שישנו כאן מצב של התייחסות אמביוולנטית אל רעיון זה. מצד אחד אלוהים הוא המחוקק הבלעדי, ומשה המביא את דברו לעם הוא המנהיג הבלעדי לאורך כל התורה. מצד שני משה נזקק לאישור העם לעצם הרעיון של יציאת מצרים והוא חושש שהעם לא יאמין לבשורתו וגם ה' מבין שקודם כל על משה לשכנע את העם (שמות, א, ד, ח). גם לפני קבלת התורה בהר סיני ה' ומשה נזקקים להסכמת העם ("נעשה ונשמע").
דוגמה בולטת לחשיבה דמוקרטית מצויה בפרשת יתרו, כאשר חותנו של משה משכנע את משה להקים מערכת משפטית, שהוא אמנם יעמוד בראשה, אך כבר לא יהיה שופט יחיד (שמות י"ח). למעשה מוקמת כאן רשות שופטת לכל דבר. המאכזב הוא שבהמשך סיפור הנדודים במדבר המערכת הזו אינה נזכרת יותר.
בפרשה הנוכחית משה מרגיש כי אין לו כבר כוח להנהיג את העם לבדו, ואלוהים מצווה עליו לאסוף שבעים זקנים שיהוו את ההנהגה הרוחנית יחד עם משה. במושגים של משטר דמוקרטי ניתן לומר שיש פה שלילת הרעיון של שלטון יחיד, אך לא ברור מה הם יהיו: רשות מחוקקת, רשות מבצעת או מועצה מייעצת? מכל מקום התורה שוב מצמצמת את תפקידם הדמוקרטי, כאשר היא קובעת שרוח אלוהים נחה עליהם רק פעם אחת: "ויתנבאו ולא יספו" (במדבר יא, כ"ה).
ואכן בכל המרידות שיבואו בפרקים הבאים מול הנהגתו של משה ואהרון, מול עצם הרעיון של התנחלות בארץ לא נמצא את אותם זקנים ליד משה. שוב, משה ואלוהים ניצבים בבדידות מזהרת, שוב קיימת הרגשה שיש כאן שלטון יחיד.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ידוע לנו כי התנך נכתב מאות שנים אחרי אותם אירועים אשר קיים ספק סביר לקיומם,
באפשרותנו לראות על סמך חומר ארכיאולוגי כתבים מסוגים שונים כיצד חיו והתנהגו עמים שבטים אחרים במרחב אשר בין מצריים לבבל כבמיוחד בתקופות שאנחנו מאמינים פעל משה
חמולות אשר נהפכו לשבטים, שבטים הקשורים בסוגי הסכמים שונים בעיקר למטרות משותפות לתקופות שונות.
לאורך התקופות שבטים מסוימים התחזקו על חשבון שבטים חלשים יותר ובלעו אותם או במסגרת סכסוכים אשר נגרמו מסיבות שונות ומשונות
מטבע הדברים ראש השבט החזק היה גם העשיר הוא השתלט על אדמות מקורות מים אנשים ואמצעים אחרים. היה לו כסף היה לו כח והוא הכתיב גם אם התיעץ עם בניו או אחרים הוא החליט. ולחפש דמוקרטיה ?