שיר מטפורי

הימצא הסיר את המכסה

שאיתו יבשל ובו יתכסה,

הימצא הסדין את השמיכה

שאיתה בחורף יתכרבל בשימחה,

יתחברו יחדיו חרוזים לשורות,

שיצאו לרקוד ולפזז באורות,

יווצר ניגון הלל לחיים,

שאותנו כך במפתיע מפגישים.

תרה אחר אהבה חדשה,

כזו שלא חבוטה ותשושה,

רוצה לחוש פרפרים בבטן,

כאלו שירפרפו ויתפתלו כפתן.

מבקשת ליבי בליבו לתת,

לאהוב בהנאה מבלי להשתלט,

להתעורר בבוקר מלאת חדווה

ולדעת שאני נאהבת בתאווה.

עדיין משתוקקת אל האהבה,

שאותי תעיר ותסעיר בטובה,

אך בושש המכסה מלבוא

והשמיכה ברחה אל המחבוא.