דמעות רותחות

דמעות רותחות על לחיי זולגות,

עת סופר לי על אובדנך נוגות,

מבקשת אני לנחמך במילים,

אך נאלמו ממני כל הביטויים.

באתי אלייך עם פתיל כה צר,

הושטתי ידי לך בלי לחשוב על מחר,

הכאב את ליבי גדש ועצר,

המלאכה כה רבה והזמן קצר.

איכה אוכל לעצור את כאבך?

היכן אמצא את המילים לנחמך,

התקשרתי, שוחחתי, הבטחתי להגיע,

לנסות כאישה ואם את כאבך להרגיע.

אין מילים לומר על מותך ילד,

להתמודד עם מוות הכי קשה בחלד,

מטה כתף לנסות לעטוף ולחבק,

משתדלת להכהות במקצת, כמו מתאבק.

מכירה את התחושה הזו הנוראה,

כאשר היקר לך מכל נלקח ממך בקריעה.

העולם נראה כה ריק בלעדיך,

ככה חשה אימך שלא בזרועותיך.