אשה כלואה (השלמה)

שלושים שנה היינו שותפים לדרך,

"בחולי ובבריאות" אמרתי כשכרעתי ברך,

הייתי צעיר, נלהב ובך מאוהב,

לא ידעתי כמה בעתיד אכאב.

את כלואה בתוך גופך ובוהה,

נשמתך לאהוב ולתקשר, כה כמהה,

אך מחלתך השתיקה את השיר,

שאת חיינו המשותפים בנגינתו העשיר.

לא מוצא לי מקום לנוח,

כשיוצא לטייל עם חברים לשוח,

איבדתי אותך, אהבת חיי, לתמיד,

והצער מלווה אותי כחבר לעתיד.

יושב איתך, בידך אוחז ומתבונן,

רוצה עלייך בכל כוחי לגונן,

לפתע מתוך כלאך חיוכך זוהר

וליבי בכלוב צלעותי מנתר ודוהר.

מרבה לבקרך, יושב וליבי מקונן,

דמעותי זולגות ולאחות אני מתלונן,

מר גורלי, נלקחה עטרת ראשי,

והתשובה, "זו רק מחלה קשישי".

"עוד תראה במהרה יבוא יום

ואחרת שאותה תאהב תמצא במקום".

אך אני ממאן להתנחם ולהשלים,

אולי עם הזמן היא תחלים.