הביישן

עומד לו מנגד, גבר ביישן,

דמותו משתקפת בזכוכית כעטורה בעשן,

את ליבה וגופה ממלא בתשוקה,

משתוקק לאהוב אותה, ללטפה, לנשקה.

לפתע בנתיבו היא הופיעה כמטאור,

את ליבו מלאה בנהרת אור,

עורג הוא למילה, למגע ידה,

אך היא ניצבת מנגד, בודדה.

את מבטו ממנה מתקשה להסיר,

חש כבול אליה בשלשלאות כאסיר,

מבקש הוא להכניע את ליבה,

אך היא נשארת כתעלומה באיבה.

רוצה הוא להיות האחד המיוחד,

אשר יזכה באהבתה באופן חד,

ללטף את גופה במלא האהבה,

להתעלס יחד עימה ולספק התאווה.

ממתין הוא שתושיט לו ידה,

שתביט בעיניו ותסיר את החרדה,

שתיאות לצעוד איתו בדרך בשקידה,

ושתחלוק עימו תמיד את סודה.

עומד לו מנגד גבר ביישן,

המשאלות ממלאות את ליבו ככבשן,

אך חושש הוא מלעשות צעד,

פן תאבד לו הגברת לעד.