האיש היה חרוץ ונאמן

היה היה פעם שוכן יערות שקט שחי מעל כפר אוסטרי לאורך המדרון המזרחי של הרי האלפים. שנים רבות לפני כן עובד צעיר של מועצת העיר קיבל את האיש שהיה עכשיו קשיש לעבודה.

תפקידו היה לסלק פסולת מן המעין ומן בריכות המים שנקוו בהרים והזינו את האגם שנקווה למרגלות העיירה. האיש היה חרוץ ונאמן- הוא היה מסייר בגבעות ומוציא עלים וענפים , מסלק את החצץ והעפר שהיו עלולים לעצור את זרימת המים החיים ולגרום לזיהומם.

עד מהרה הפכה העיירה לנקודת משיכה אהודה על נופשים ותיירים. ברבורים גאים שחו באגם שמימיו היו זכים במיוחד. גלגלי טחנות הרוח שסבבו יום ולילה סיפקו כוח לעסקים רבים בקרבת המים. אדמות חקלאיות הושקו באופן טבעי ואין מילים לתאר את הנוף הציורי שנשקף מהאגם.

חלפו שנים ובאחד הערבים בישיבת מועצת העיירה – כאשר עברו על תקציב העיירה לשנה הקרובה- העלה אחד הנציגים תהייה לגבי משכורתו של שומר המעיין- " מדוע אנו ממשיכים להעסיקו שנה לאחר שנה? איש אינו רואה אותו וככל שידוע לנו האיש המוזר אינו מועיל לנו- הוא מיותר". ובהצבעה פה אחד – החליטו על פיטוריו של הקשיש.

במשך מספר שבועות שום דבר לא השתנה. בתחילת הסתו העצים החלו להשיר עלים וענפים קטנים נשברו ונפלו אל תוך הבריכות ושיבשו את זרימת המים. האגם החל משנה את צבעו לצהבהב ואח"כ לחום. לאחר מכן כיסתה שכבה דקה של זיהום חלקים מהמים לאורך הגדות והורגשה צחנה. גלגלי הטחנות סובבו לאט עד שאחדים מהם נעצרו לבסוף.

הברבורים נטשו וכך גם התיירים. עד מהירה פקדו את הכפר גם מחלות. ראש המועצה כינס בדחיפות ישיבה מיוחדת. חברי המועצה עמדו על שגיאתם החמורה וקראו לשומר המעיין שיחזור לתפקידו.

הזקן לא אמר מילה, ורק חזר למלא את תפקידו בנאמנות ובחריצות. בתוך מספר שבועות החלו מים טהורים שוב לזרום אל האגם, הברבורים חזרו ובעקבותיהם התיירים והנופשים. גם גלגלי טחנות הרוח שבו להסתובב וחיים חדשים חזרו לעיירה היפייפיה שלרגלי האלפים.

בא במייל