הדרך הנכונה

פעם, מזמן, במקום רחוק מכאן, חיו שלושה חברים. משאת נפש אחת היתה לשלושתם: לטפס אל ראש ההר הגבוה, שכיפתו מכוסה שלג עד, ולהיות תלמידיו של הגורו החכם שחי שם כנזיר בבדידות מוחלטת, מזה שנים רבות.

הדרך אל פסגת ההר היתה קשה מאד, כמעט בלתי אפשרית לטיפוס, והרבה מאד ניסו להגיע אל הגורו, אך חזרו כלעומת שבאו, מותשים ומובסים, או לחילופין, לא חזרו בכלל וסיימו את חייהם בתלאות הדרך.

שלושת החברים החליטו לעשות כל מאמץ לנצח, ויצאו לדרך. לאחר ימים אחדים של הליכה בהר, הגיעו לצומת ממנה התפצלו שלוש דרכים, לשלושה כיוונים שונים. שלושת הדרכים הובילו אל ראש ההר, אך כל אחת בנתיב אחר:

הדרך הראשונה הובילה בנתיב ישר אל פסגת ההר. היתה זו הדרך הקצרה ביותר, אך גם הקשה מכולן. שיפוע ההר היה תלול, ומלא סכנות. הדרך השניה היתה מפותלת והובילה אל הפסגה דרך קניון צר עם סלעים חדים וחלקלקים. ואילו הדרך השלישית הקיפה את ההר כמו סליל סביב סביב עד לפסגה.

התפתח בין החברים ויכוח לוהט מאחר, ולא ידעו להחליט מה היא הדרך הנכונה. בסופו של דבר, לאחר הרבה התלבטויות, סוכם שכל אחד מהם יבחר בדרך אחת, לפי ראות עיניו, ובסופו של דבר יפגשו שלושתם אצל הגורו על ראש ההר.

לאחר שבעה ימים, זה שבחר לטפס בדרך הישרה, הגיע אל הפסגה בשן ועין: מותש ושותת דם, פצוע וחבול גרר את עצמו בשארית כוחותיו, והתיישב לרגלי הגורו הגדול, לחכות לבואם של חבריו.

לאחר שבעה שבועות, הגיע השני, זה שבחר בדרך המפותלת, זו של הקניון הצר. מסוחרר לחלוטין מפיתולי הדרך הקשה, עייף ומרוקן מכוחותיו, התיישב גם הוא לרגלי הגורו, ויחד חיכו שלושתם, בשתיקה מוחלטת, לבואו של החבר השלישי.

שבעה חודשים לקח לחבר השלישי לעשות את דרכו בנתיב הארוך שהקיף את ההר, וכשסוף סוף הגיע, פניו קורנות וכל חזותו אומרת שלווה ואושר פנימי, הצטרף למעגל על הרצפה, לרגלי הגורו.

שני חבריו שהגיעו ראשונים, רגזו מאד על הזמן הארוך שנאלצו לחכות לו עד שהגיע, ומה עוד שדרכו היתה קלה ונינוחה כל כך, ממש מכעיס הדבר!

שוב פתחו את הויכוח בדבר דרכו של מי היתה הנכונה, וכל אחד בתורו הציג בפני הגורו את עמדתו: לאחר ששמע את סיפוריהם של כל השלושה, פנה הגורו אל הראשון וביקש ממנו לספר לו מה למד מן הדרך שעשה.

והלה, שסבל יותר מכולם בשל הנתיב שבחר בו, ענה לו: "למדתי שהחיים יכולים להיות מאד קצרים, ומשאם כבד מנשוא. מעדתי וכשלתי לאורך הדרך, וסבלתי סבל רב מפצעי מעידותיי. על כל צעד שעשיתי קדימה, שילמתי מחיר של שני צעדים לפחות. תגיד לי מורי הדגול, האם בחרתי בדרך הנכונה?" והגורו, ענה לו "כן, בני, הדרך בה הלכת היתה הדרך הנכונה.."

שאל הגורו את השני מה הוא למד מן הדרך שלו, והוא, שהלך סחור סחור בדרך המתפתלת עד כי איבד כל תחושה של כיוון, ענה לו: "למדתי שמשעול החיים לא תמיד גלוי בפנינו, ולא תמיד מוביל אותנו בכיוונים שאנו בוחרים. היו פעמים שחשבתי שהדרך ברורה לי, עד שגיליתי שהמסלול השתנה והוביל אותי כה וכה, מניסיון לניסיון ומחוויה לחוויה, עד שמצאתי את עצמי עומד כאן לפניכם. הגד לי מורי הנערץ, האם בחרתי בדרך הנכונה?" והגורו, ענה לו "כן, בני, הדרך בה הלכת היתה הדרך הנכונה.."

פנה אז הגורו אל השלישי וביקש שיספר להם מה הוא למד בדרכו אל הפסגה. וזה, שדרכו היתה עליזה ונעימה,ענה כך: "למדתי שאם אתה צועד בנתיבי החיים כאשר סבלנות היא בת לוויתך הצמודה, הצעדה הופכת מעול כבד, להנאה צרופה.. המסלול חלק, והטיפוס בהר מתון ומדורג.. ועם כל צעד שצעדתי, שאפתי אל קרבי את ריחות ומראות הטבע המדהים, ואהבה גדולה ליקום ולבוראו הציפה את כל כולי. אמור לי, מורי המופלא, האם בחרתי בדרך הנכונה?" והגורו, ענה לו "כן, בני, הדרך בה הלכת היתה הדרך הנכונה.."

תמהו שלושת החברים, כיצד יתכן שהגורו החכם נותן תשובה כזו לכל אחד מהם? הייתכן כי כל שלושת הדרכים היו נכונות? הנמיכו ראשם בענווה רבה, והעזו לשאול: "מורינו היקר, חלילה לנו מלערער על תשובותיך… אבל אנא הסבר לנו, כיצד זה יתכן שלכל אחד מאתנו אמרת שבחר בדרך הנכונה?"

הביט בהם הגורו, ומעיניו נשקפה חמלה ואהבה אין קץ: "יקיריי, כל אחד מכם בחר את הדרך המתאימה לו אישית. כל אחד מכם נתן בבחירתו ביטוי לאישיותו, זה לא יכול היה להיות אחרת.. לכן כל הדרכים נכונות, כל אחד והדרך המתאימה לו... כשהמטרה היא אחת ברורה, כל אחד יכול להגיע אליה בדרכו שלו, והעיקר שיגיע.

בא במייל