תעתוע

הים רגוע, רגוע, רגוע,
לא יזוע אף גל, לא ינוע.

על החול הזהוב אודי פוסע,
ראשו מורכן בשקט והוא צולע.

המים הכחולים את רגליו מלחכים,
באוזניו הוא שומע המיית הגלים.

את הפייה הוא מחפש, בין הטיפות,
מקווה לקבל תשובה, לחלק מהבעיות.

לפתע כושל, על החול נופל,
נשאר לשכב וידיו במים טובל.

נהנה מהמלח, ממשש את הקרירות,
שהמים לידיו גורמים במהירות.

לאט לאט מזדחל מעליו צל,
גברת מתקרבת לאיטה אל התל.

מתהפך על הגב ומבט שולח,
את הפיה הוא רואה במוחו הקודח.

גוף כה יפה, בלבוש כובש,
שיער בלונדיני על הכתפיים גולש.

עיניה כחולות כצבע הים,
שפתיה כשושנה אדומה צבען.

יפה שלי, אליה אודי לוחש,
אולי תעזרי לי פתרונות לבקש.

את אהובתי אני מחפש וליבי יבש,
נעלמה לה פתאום ובנפשי שולחה האש.

שולח הוא זרועותיו אותה לחבק
והן נפגשות זו בזו ובאמצע ריק.