מועדון מיוחד
כמה כואב
מועדון היתומים
קיים מועדון בחברה, אחד מיוחד,
שאליו לא מצטרף כל אחד.
זהו מועדון האבות המתים,
ניתן להתקבל אליו לעיתים.
כיגיע זמנך להיות בו, אפוף כאב,
אותו תהיה מסוגל להבין, שכולו דואב.
תוכל להביע אהדה ושותפות בצער,
אך תתקשה להיכנס לנעלי הנער.
הריקנות שבלב שוכנת ומכרסמת,
והרצון לחפש נחמה בתרדמת.
זה קשה לאבד אדם אהוב,
להתייתם לעד מהורה, לבלי שוב.
אין לי עוד....
אין לי עוד מילים ותמונות,
אזלו בנבכי נשמתי כל הרעיונות,
גופי מיוסר ורוחי בשפל המדרגה,
מתקשה להשלים עם המציאות המדאיגה.
נבגדתי על ידי גופי ומוחי,
אין איש המדבר כיום בשבחי,
זמן רב נבצר ממני...
לקריאת הפוסט
תודה לכל החברות והחברים
לפעמים המילים מכזיבות אותך,
לעיתים הגוף בוגד בך.
ואז נותרים חסרי אונים,
והימים נהפכים לקודרים ומעוננים.
מסתגרת בעצמי ומנסה לעכל,
יומיים שנמחקו ללא הכר.
התפקוד היומיומי דורש מאמץ...
לקריאת הפוסט
מתקפל לעובר
שוב חוזר למחוזות העבר,
הזכרונות מחלחלים בכל איבר.
הנופים לליבו שרים נוגות,
נזכר בך מחייכת ענוגות.
לחשת באוזניו מילות אהבה,
שאת מקומה תפסה האיבה.
איננו מבין את הגזרה,
הוא מצוי בחוסר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
מזכיר איפה אנחנו עכשיו...
מזכיר איפה אנחנו עכשיו...
גם אמהות מתות !
יתמות היא מצב נורמלי וקבוע.
כואב, אבל זו דרכו של עולם.
שכול לעומת זה הוא מצב לא טבעי לא נורמלי וכואב שבעתיים........
קשה לי עד היום שההורים שלי לא איתי.
ובגילנו מי שיש לו הורים שמתפקדים , אשרי הוא/היא ! אני מאחלת להנות מהם כל עוד אפשר.
אני במועדון מגיל 3 ומגיל 33 , איך הזמן עושה את שלו והחיים נמשכים בכוחות משלהם למרות האבדות.
האם , צביה, התכוונת בשירך למקרה מסוים שקרוב לליבך?
שרק נהיה בריאים אבל בארצנו - תאונות דרכים, מלחמות והיום גם רציחות זה מעשה של יום ביומו המשאירים הרבה יתומים.