יאוש

כשטראומה משנה את הנשמה,

הלב בתורו זועק בדממה,

מסביב הכול נראה שממה,

נחוצה להתאוששות מטרה עלומה.

הכאב בגוף ובנפש שוכן,

ולישון בשקט אינו נותן,

המחשבה מסרבת לצאת מהביצה,

ואני חשה פשוט רצוצה.

מבריחה הדיכאון ממני והלאה,

מתירה הכאב ופורמת לולאה,

מנסה לגלות דרך נפלאה,

שביופי, בתקווה ובשמחה מלאה.

מסיטה את הוילון מהנפש,

נחלצת בכוח רצון מהרפש,

פותחת את הלב לאור,

ומניסה לרגע את השחור.