גבר ואישה
הם!!
נפגשים בגן העיר, מתבוננים זה בזו
מעבר לקיר הזכוכית, במין הפתעה שכזו.
החץ של קופידון בעומק ליבו נקבר
והיא מבטה ממנו לא הסירה, כבר.
שילבו יד ביד והחליטו להתישב לבד,
בבית הקפה שממול, יחד באופן בהול.
התישבו, המבטים ביניהם חלפו, כברק ניתזו,
החשמל מעיניהם באויר רטט, מזה לזו.
ידיהם מתחת לשולחן שולבו, רגליהם הצטלבו,
אף מילה לא נאמרה, עיניהם דובבו.
הלב הלם בכוח בחזה
וההתרגשות בערה בחום שכזה.
לפתע, מבלי לומר מילה, היא קמה ממקומה,
זרקה לאויר ברכת שלום והסתלקה.
הוא נותר המום, לא הבין מה קרה,
מה עשה שהיא הגיבה בצורה כה מוזרה. 
איך זה ששילבו יד ביד,והליטו להתישב לבד??
שליבת הידים לא הפריע ללבד???
והעזיבה??
קשה להבין את הנטישה,
של אחד מהם.אחרי שכה טוב היה להם.
לכן קמה העלמה והסתלקה.
צביה אהבתי את השיר וגם את הסיום.