אשה וספר

היא קוראת את קורות חייה,

נזכרת בכל הקשיים ששרדה בחייה.

אשה נעימה, קמטים חרושים בפנייה,

על מצחה הפסים וגומות בלחייה.

מתבוננת בתמונתה מהיותה אישה צעירה,

נזכרת ברעב, בקור ובכאב שעברה.

את הספר כתבה עבור משפחתה,

כדי שידעו מה חוותה בצעירותה.

את הגיהינום שבו היא גדלה, 

כתבה גם על ההורים שלה.

כיצד הועלו לרכבת המוות בדחיפה,

אותה דחף חייל שריחם בהדיפה.

הצלם עומד מהצד ובה מתבונן,

רואה דמעה זולגת ומיד מתכונן.

מצלם הוא אותה ללא ידיעתה,

מעריץ בשקט את כוחה ושתיקתה.