הרהורים על אהבה

הדרך שלו, הדרך שלה,

הכמיהה מתמקדת בהבעת משאלה,

חושבת בחיוב ונמנעת משלילה,

מחפשת תשובות לכל שאלה.

כשהלב בודד ואין לו אהבה,

אז הגוף עצוב ונטול להבה,

כשהלב אובד בנפתולי המחשבה,

אזי לגוף אין יותר שלווה.

האהבה היא כמו רוח בהרים,

מנשבת ומחממת לבבות בדיבורים,

את הנפש מרוממת לגאות אדירה,

ואת השפל מזדנב לאחור, מותירה.

אהבה היא דבר כל כך חמקני,

עוברת במהירות מאחד לשני.

רגע היא לידי ונמצאת בחיקי,

ובמשנהו איננה ואני ממררת בבכי.

אהבה כמוה ככנף זהובה של פרפר,

הרוטט ומעופף בין פרחים ובין עפר,

שולח עצמו לעומקו של האור,

טווה לבבות שידעו פעם קור.