לא שוכחים את הנופלים
יום כיפור הוא יום זיכרון לנופלים במלחמה הארורה שניכפתה עלינו ומצאה אותנו מופתעים עם המכנסיים למטה. מעל אלפיים הרוגים ופצועים רבים שהקריבו נפשם למען קיום המדינה. ביום כיפור אנו נוהגים לפקוד את יקירינו ויחד עם זאת לזכור את הנופלים במערכה הקשה. קשה לי שלא לזכור את הנופלים בתקומת המדינה וביניהם את הילד תכול העיניים לייבלה מהשכונה שנפל ימים ספורים לפני קום המדינה. יחד גדלנו בשכונה בצפון תל אביב. אבל הוא לא זכה לראות את הכרזת המדינה שעבורה שילם במטבע היקר ביותר מטבע החיים
ביום כיפור ישבתי עם ראש מורכן זוכר את הנופלים ומתיחד עם זיכרם
לייבלה (מתוך כתבה בעבר. הרי שום דבר לא השתנה)
שנתי שוב נדדה ואתה הופעת כמידי פעם בחלום לשמוע מה חדש פה במדינה שעבורה נלחמת ונפלת. הסתכלתי עליך בחמלה. למרות שאתה פה בחלום , אתה אינך. כולנו בגרנו .יצרנו משפחות ,הולדנו ילדים ונכדים ואתה הינך כאן בחלום הנער שהיה . לא בגרת ולא הזקנת. נישארת אותו נער תמים שהאמין במדינה בסמלים ,כאלה שבעדם הקרבת את נפשך. אני זוכר את היום שבו הודיעו על נפילתך.,נער-ילד שבקושי צמחה פלומת שיער על לחייך. היית נער שטרם מלאו לו 17 . נער שלא טעם את טעם החיים וכבר קיטלגו אותו בין הנופלים. הלכת כי האמנת בסמלים. האמנת כי אתה נילחם על תקומת המדינה. רצית שתהיה לנו מדינה עם שילטון יהודי במקום שילטון המנדט הבריטי שאותו רצית לסלק . הצטרפת להגנה למען מטרה נעלה. למען הקמת מדינה. . כן ליבל, יש לנו מדינה. מדינה לתיפארת תלוי באיזו זוית אתה בוחן אותה. יש לנו כנסת וממשלה כמו לכל מדינה מתוקנת. מאז שהלכת היו עוד כמה מלחמות .לבטח אתה פוגש שם את הנופלים החדשים .אלו שהאמינו במדינה והקריבו את החיים למענה. . האם זו המדינה שייחלנו לה? כן לייבל, זו המדינה . מדינה הבנויה על כללי הדמוקרטיה. שילטון שנבחר על ידי העם. מדינה מתוקנת עם כל הסמלים המתחייבים. אלא שחתול שחור עבר בין המדינה לאזרחיה. טענות רבות מופנות אל המנהיגים . ויש המטיחים דבריהם על הסמלים. .. אני מבין את הכעס על הישבנים המאיישים את כיסאות השילטון. זכותם,זכותנו לבקר את מעשיהם להוקיע אם ראוי גם את הישבנים אולם לא לפגוע חו"ח בסמלים. . . וואו לייבלה. אני חושב לעצמי ומתעלם מדמותך הנישקפת בחלום. . רציתי לספר לך על המצב אולם בטוחני שלא תבין. היום זה לא אותה תקופה שבה האמנו כי למען המדינה אנו מוכנים לתת את החיים. קצת השתננו ואולי הרבה ,אבל עדיין יש בנו זיק של תקוה שהכל יחזור להיות כמו שהיה. נוח בשלום על משכבך. בזכותך ובזכותם של רבים כמוך יש לנו מדינה.
בדרך למלחמה
ב-י' בתשרי לפני 41 שנה התדפקו על דלתותינו והוציאו אותנו ישר לחזית . יום כיפור ,הציבור בבתי הכנסת ואנחנו דוהרים לסיני. נכנסים לאווירת מלחמה. אש תופת ניתכת על התעלה ומשני עבריה. מראה סוריאליסטי שדומה לרגע כי הוא לקוח מיומן קולנוע של שנות הארבעים של המאה הקודמת. לילה, התעלה בוערת. מטוסים צוללים ולא תמיד עולים. הם צוללים לתוך הגהינום הלוהט. לרגע אני עומד נידהם מול המראה הנורא. לרגע הוא נראה כמו מצגת אש ובשניה אתה מתעורר ויודע שאתה במלחמה שדומה לגהינום של דנטה. . לילה ארוך של אש ובעירה. ים של אש שמאפיל על התעלה. וזו הייתה רק ההתחלה. יום אחד בגהינום. מאוחר יותר היו ימים גרועים יותר. המטוסים שתקפו בחמת זעם. שיירות ההרוגים והפצועים שהובלו על מכסי המנועים.. הילד שנהרג לידי כאשר הטיל החטיא בס"מ ספורים ולא ערף את ראשי. אלו טראומות שלא יישכחו לעולם. אלו צלקות שמלוות אותנו ולא יגלידו . זיכרון של מלחמה לאחר 41 שנה
<p>שינוחו על משכבם בשלוםם כל חללי המחלמות,ומלחמות האיבה.</p>
<p>גם אני, גויסתי למלחמה,והוצבתי לכח שהיה אמור לחצות את התעלה, ולפרוץ את המערך המצרי.</p>
<p>מפקד הכח האלוף אברהם (אלברט) מנדלר נהרג,והמשימה לכח בוטלה.</p>
<p>מגויסי הכח התמקמו במאו"ג ליד בלוזה ,שם שרתתי עם הכוחות של חלק מחטיבה 55 בפיקודו של סגן אלוף יוסי יפה ז"ל כשהמשימה הייתה לשמור על ציר פתוח עם מוצב בודפסט.</p>
<p>גמר חתימה טובה.</p>
<p>אני לא יכול לשכוח את לייבלה והא חרוט אצלי בזיכרון. נער שגדלנו יחד בשכונה . אני גם לא שוכח את הנער שנהרג לידי מטיל שכמעט ערף אותי. הוא היה בסך הכל ילד שפחד. דמויות כאלה לא שוכחים למרות שעברו שנים.</p>
<p>הם חלק מהחיינו בארץ.</p>